יום שני, 10 בספטמבר 2012

על דלדולה של רוח האחריות האישית



פרופ' יוסי יונה האגדי מפציע במאמר נוקב ב"הארץ" בו הוא מקונן על "דלדולה של הרוח".


טענה מרכזית במאמר היא ש"חברה המושתת על כבוד האדם וחירותו, נדרשת להעניק ליחיד את התנאים המאפשרים לו להגשים את עצמו על פי בחירתו". אין ספק – מילים כדרבנות. אם, למשל, חפצה נפשו של פלוני להגשים ולפרנס את עצמו באמצעות לימודי המזרח הקדום, החברה (?) מחויבת לאפשר לו לעשות כן. איך וכיצד?  נא לא לבלבל לפרופסור את המוח בשאלות פרקטיות, הוא כרגע מגשים את עצמו על פי בחירתו באמצעות כתיבת המאמר הנ"ל.

פרופ' יונה ממשיך ומבכה את "הרוח הרעה המנשבת בשיח הציבורי", אשר סותרת "ערכים נשגבים" כגון "חנוך לנער על פי דרכו", ומביאה לרפורמות אשר "חושפות את העשייה החינוכית לתופעה הנפסדת המכונה אינסטרומנטליזציית יתר'". עוד מציין הפרופסור כי "קשה שלא להשתומם לנוכח זחיחות דעתם של אלה הקוראים לחיזוקה של מגמה זו....הם גם אינם מוטרדים מהפגיעה האנושה של מגמה זו ביכולתו של היחיד להגשים את עצמו באמצעות לימוד שיטתי ומתמשך של נכסי התרבות הללו". תענוג לאוזניים...נכון שאפשר היה לצפות מהפרופסור להיות גם מודאג לפחות קצת מהפגיעה האנושה של גישתו ההומאנית ביכולתו של היחיד להגשים את עצמו באמצעות פרנסה בכבוד, הסתמכות-עצמית, וחוסר תלות במנגנוני רווחה וצדקה, אבל מהם ערכים זניחים אלה לעומת הערך הנשגב של "הגשמה עצמית" – איש איש על פי רצונותיו והזיותיו?

פרופ' יונה מקנח את מאמרו בהתקוממות "נגד אלה האומרים, יואילו בוגרי מדעי החברה והרוח להתמחות בתחומי ידע משתלמים במקום לרטון ולהתמרמר על שכרם הזעום...הם מסרבים להבין שמשכורת הקלון הללו – קלון החרוט על מצחה של החברה – הן פועל יוצא של מערכת תגמולים מעוותת...". מהו הפתרון? הפתרון טמון ביישומם של "שני צעדים משלימים" כאשר הראשון שבהם הוא "יצירתה של מערכת שכר המתגמלת את בוגרי מדעי החברה על בחירתם". כלומר, לא עוד כלכלת השוק האכזרית תקבע את השכר על פי קריטריונים בזויים כמו היצע, ביקוש, ותפוקה. את הג'ונגל הכלכלי תחליף "מערכת שכר" אלטרנטיבית שאותה ינהל ויקבע השלטון העליון בראשותם של אנשי רוח וחברה הומאניים ואציליים כפרופ' יונה, אשר החכמה הרבה שבידם (אשר עולה עשרות מונים על זו של שאר בני התמותה) תקנה להם את הכלים המדויקים לקבוע באופן צודק למי מגיע מה וכמה.   
אז אולי סופסוף יתגשם חזונו העתיק של לנין עליו השלום לפיו "כל החברה כולה תיעשה משרד אחד ובית חרושת אחד שבהם שוויון בעבודה ושוויון בשכר". שווה לחכות.

הצעד השני על פי הפרופסור כולל את "כינונם של שירותי רווחה מתקדמים הנהוגים במדינות מתוקנות, המבטיחים רשת בטחון סוציאלי לכל, ומאפשרת להם להתפתח על פי דרכם מבלי לשלם מחיר כלכלי כבד מדי על בחירתם". החשבון על הגשמתם העצמית של אותן נפשות רגישות והומניסטיות יוגש, כמובן, למשלמי המיסים (אם עוד יוותרו כאלה) אשר טרחו "להתפתח" ללא ציפייה שמישהו אחר ישלם את החשבון במקומם.

שתי הערות לסיום...

1. המאמר של פרופ' יונה היה יכול להיכתב על ידי כל ראש ישיבה ממוצעת: רק תחליפו את המילים "בוגרי מדעי הרוח והחברה" ב"בחורי ישיבות".

2. מרגיזה בעיקר הגישה הדוחה להתייחס לבוגרי מדעי הרוח והחברה (שכבודם במקומם מונח) כנושאי הלפיד הרוחני-אינטלקטואלי שאין בלתו, ולכל שאר המהנדסים, כלכלנים, מנהלים וכו' כפונקציות פיננסיות ריקניות וחלולות. טרם השתכנעתי שהאחרונים, אשר לא התנסו ב"לימוד שיטתי ומתמשך של נכסי התרבות", הם מעניינים, עמוקים או חשובים פחות לתרבות ולחברה מאשר בוגרי מדעי הרוח. 

6 תגובות:

  1. מסכים לחלוטין עם ההערה הראשונה, ואף מחזק: היום יותר מתמיד יכול כל אחד להגשים את עצמו כרצונו. כל אחד מאיתנו חייב להסכים לשלם את המחיר של הדרך בה בחר ללכת.
    בנוגע להערה השנייה. הינה גלולה לשיכוך הבחילה. החינוך הפונקציונאליסטי עליו מתרעם פרופ' יונה מכשיר אנשים למקצועות שונים ללא פיתוח הצד הערכי והרוחני. (ספק אם בכלל ניתן לכנות זאת חינוך). מהנדסים, כלכלנים ומנהלים אינם מעניינים, עמוקים או חשובים פחות מאחרים אך הם הופכים לפונקצייה ריקה כאשר הם הופכים לסך ההכשרה הפונקציונאלית שקבלו. הבעיה אינה בהבחנה שלהם בין טוב ורע אלא בכך שהם בכלל לא נדרשים להבחנה הזו. כך נוצרים כלכלנים שיודעים לאתר ולמנוע כשלי שוק אך לא מתעניינים בהשלכות החברתיות והמוסריות של מניעת אותם כשלי השוק. כך נוצרים מדעני אטום באיראן, ודוקטור מנגלה באושויץ. וזוהי דלדולה של הרוח. בוגרי מדעי הרוח נושאים את הלפיד הרוחני מכיוון שחבריהם מהמדעים המדויקים יותר פשוט השליכו אותו.
    איש חכם אמר לי לא מזמן שהקדמה הנה נטולת ערך. זוהי תובנה בעלת ערך. אנשי מדע שלא נדרשו לשאלות מוסריות וערכיות מקרבים את הסכנה של שימוש בהישגי המדע לשם ניצול ושליטה על אנשים אחרים, בעלי חושים לא ביקורתיים. אלו ואלו מגיעים לסיטואציות האלו בגלל דילדול הרוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי רונן,

      אני חייבת לחלוק עליך בדיכוטומיה הנחרצת בין בוגרי מדעי הרוח "נושאי הלפיד הרוחני" לבין חבריהם המהנדסים ואנשי המדע המדויק אשר "השליכו",לטענתך, את אותו לפיד נכסף למען מטרות פחות נעלות.
      כידוע לך, אני מנהלת מכירות בחברה אשר משווקת לאותם מהנדסים ואנשי המדעים המדויקים כלים שבאמצעותם הם מפתחים את מוצריהם.
      חלק גדול מהמהנדסים מפתחים מוצרים מצילי חיים או כאלה אשר תורמים לאיכות חיינו. כך למשל, יש חברות שמפתחות את כל המכשירים אשר נמצאים בבתי החולים, ממכשיר ה MRI עד למכשירי האקו-לב. יש חברות שמפתחות גלולות המכילות מצלמה ומאתרות סרטן במעיים, ישנם מוצרים לחולי סכרת וישנם מוצרים המיועדים לאנשים בעלי מומים בגפיים אשר באמצעותם הם יכולים ללכת בשנית. חלק מלקוחותיי מפתחים מוצרים אשר מגנים על לוחמים בשדה הקרב באמצעות קסדות מיוחדות ואפודים מתוחכמים (כן, גם אני נגד מלחמות).גם אותם לקוחות שמפתחים טילים הם אלה שפיתחו את טיל "החץ" ששומר עליכם תושבי הדרום. בנוסף, כל הפיתוח "הירוק" מגיע גם הוא מאותה אוכלוסיה, וזה פיתוח שמאד מעוניין בשיפור כדור הארץ ונושא ערך רב עמו.
      אני יכולה לשבת אתך שעות ולספר לך את כל הפיתוח הערכי והרוחני שאני רואה בפגישות יום יומיות שלי עם לקוחותיי.
      יחד עם זאת, גם אותם מהנדסים "נטולי ערך" שלא עושים מוצר "מציל חיים" כזה או אחר, נושאים בלפיד ערכי לא פחות חשוב לטעמי. הם נושאים את אותו לפיד שמפרנס אותם ואת משפחתם בכבוד, את אותו לפיד שתורם לכלכלת המדינה ואת הלפיד של מימוש עצמי. לכל אלה השלכה ערכית ורוחנית גם יחד לחברה כולה.
      יש הרבה טוב בעולם, הרבה "יש", אך לעתים אנו רואים את אותו אדם בקהל של אלפים שלא "מוחא כפיים" ומתעלמים מכל השאר.

      אז מבחינתי, כולם נושאים בלפיד, או לפחות הרוב.

      יעל

      מחק
  2. יעל,

    התשובה במקום. אין ספק שתיאור של אנשי המדעים, ומקצועות טכנולוגיים ופיננסים כאנשים פונקציונליים ותו לא הוא תיאור פשטני וחסר אמת.
    חשיבה ערכית ניתנת לפיתוח לא רק בכלים אוניברסיטאיים ולא חסרים "אנשי רוח" שיש להישמר היטב מרעיונותיהם "הערכיים" - פרופ' יוסי יונה שלעיל הוא דוגמא טובה שקופצת לראש.

    בברכת ערב טוב,
    מאיה

    השבמחק
  3. מסכים עם שתיכן. לא ביצעתי הבחנה דיכוטומית בין אנשי ה'רוח' והמדע, ודברתי רק על אנשי מדע שהם סך ההכשרה הפונקציונאלית שקיבלו שהם כמובן לא כל אנשי המדע. לא כולם כאלה. אבל זו צביעות לחיות במציאות שלנו ולטעון שכוחות השוק והפיתוחים המדעיים מונעים מאלטרואיזם, לצערי הם מונעים מתאוות בצע. על כל תרופה מצילת חיים יש כמה תרופות שמשמרות תסמינים ופותחו כדי לפתח תלות בתרופה ובחברה המייצרת אותה. על כל טיל חץ יש עשרות דגמים התקפיים. על כל פונקצייה חיונית באייפון יש עשרות אפליקציות שמטרתן להצמיד אותנו למכשיר ולהיות תלויים בו. הרוב המוחלט של הפיתוחים המדעיים ממומן על ידי תאגידי ענק שמטרתן אחת- להכניס יד עמוקה לתוך הכיס שלנו. ואם צריך לסמם אותנו בשביל זה, הם לא ייבחלו באמצעים. קחו לדוגמא את ההתנהגות המחפירה של חברות הסלולר, התקשורת, התרופות, הבנקים, חברות הביטוח, רשתות ייצור ושיווק המזון הגדולות וכו'. כולן, אגב, עושות שימוש מושכל בפיתוחי המדע האחרונים, כולן מחזיקות כלכלנים, מעצבי דעת קהל, אנשי הייטק, פסיכולוגים, אנשי תקשורת, ומשפטנים שתפקידם להגדיל את רווחי החברות על חשבוננו. על אנשים כאלה אני מדבר. תסכימו איתי שיהיה טוב אם אנשי המדע יחויבו בקורס דוגמת 'מבוא לתורת המוסר' כך שגם אצל אלה שלא זכו לפתח חשיבה ערכית עצמאית יידרשו לחשיבה שהיא מעבר לפונקציונלית?

    מסכים עם מה שמאיה טוענת בדבר המונופול שמיוחס לאקדמיה כמחזיקת ערכים רוחניים.

    משהו אחר שחשבתי עליו הם אנשי מדעי החברה שפרופ' יונה משייך לתחום מדעי הרוח ה'ערכי'. אם תשאלו אותי פשיטת הרגל הערכית מתרחשת דווקא אצל אנשי מדעי החברה ולא אצל המדע המדויק. כלכלה, ניהול, שיווק, מנהל, תקשורת, משפטים, פסיכולוגיה של הפרט והקבוצה שייכים כולם למדעי החברה, ודווקא בוגרי הדיסציפלינות האלה אחראים לשימוש הנלוז בקדמה.

    שתהיה שנה טובה, מלאה בהמצאות יעילות, פרנסה בשפע ואהבה לזולת!
    רונן

    השבמחק
    תשובות
    1. רונני,

      חברה מאד אהובה וחכמה שלי טוענת שהעולם בנוי מ "גם וגם". העולם הזה מכיל בתוכו אנשים אשר פועלים בצורה אלטרואיסטית עם כבוד ואהבה לזולת, וגם מכיל בתוכו אנשים נצלנים, אשר פוגעים בזולתם. הרי לחשוב שהעולם מתנהל רק באופן אלטרואיסטי יהפוך אותי לעיוורת, נאיבית ואף צבועה, כפי שציינת. אין אוטופיה, היא לא קיימת וגם לא תתקיים. אנחנו כולנו מורכבים מצדדים מאירים ומצדדים פחות מוארים, ואנחנו, ממש כמו העולם הזה, מורכבים מ "גם וגם".

      ובעניין זה, חשוב לזכור כי אל מול חלק מהחברות המנצלות יש לך את כוח הבחירה להחליט מה לרכוש, או באיזה שירות להשתמש או לא. אנחנו צריכים לעודד תחרות בשוק ולא עוד ועוד מסים שיכבידו על הכיס שלנו. תראה מה קורה עכשיו לשוק הסלולאר, תענוג! גם מול הבנקים, הכל עניין של משא ומתן. אני ביטלתי את כל העמלות שלי בבנק למשך השלוש שנים הבאות. יש תחרות, והכוח בידיך!!! מול הממשלה אין לי כוח! אני לא יכולה להוריד את גובה מס ההכנסה שלי. הדרך היחידה להוריד את גובה מס ההכנסה, הוא לעבור לעבודה שמכניסה הרבה פחות, ואז המדינה תיקח לי פחות. מעניין מה זה מעודד.....???
      אנחנו כוח צרכני לא קטן, ובידנו הכוח להחליט אם לקנות קוטג' ב 7 שקלים או לא! האם להיות מנוי באוראנג' או בגולן טלקום, האם להיות מבוטח בביטוח "כלל" או ב"AIG", האם לרכוש תרופה מקורית או גנרית יותר זולה ועוד ועוד. ויחד עם זאת, כן, קיים גם ניצול. אבל את תשכח את הצד השני של המטבע, כי הוא תמיד נמצא שם..... גם אני לא שוכחת :-)

      באהבה גדולה,

      יעל

      מחק
  4. "חברה המושתת על כבוד האדם וחירותו, נדרשת להעניק ליחיד את התנאים המאפשרים לו להגשים את עצמו על פי בחירתו".המשפט הזה קומם אותי מעצם היותו מתנשא ומצמצם את מקומו של האדם בחברה. מה שהוא למעשה טוען הוא שהאדם נזקק לחברה בכדי לממש את חרותו ואת כבודו. זו לדעתי תלות הגוזלת ממנו בדיוק את שני הערכים הנ"ל. אם האדם יממש את חרותו במטרה לממש את עצמו באמצעות העשייה בה יבחר, שכרו הכלכלי יהיה משני ביחס לערכים נשגבים יותר, הן מבחינת סיפוק והנאה, והן מבחינה ערכית, ושכר בחירתו יהיה בצידו.
    הגשמה עצמית לא בהכרח מתקשרת לנושאים הכל כך גבוהים בהם אתם דנים, ולא בהכרח תורמת לחברה. החגשמה עצמית היא בחירה סובייקטיבית שאינה קשורה או תלויה בדבר, אלא באדם, רצונו, חירותו ומימושו העצמי. ישנם מנקי רחובות שמנגנים בפילהרמונית, ישנם שוטרים שמנהלים בתי תמחוי, ישנם הייטקיסטים שמחלקים מזון לעניים. למה התגמול הכלכלי והתרבותי מתקשר לבחירת היעוד או המימוש? כמוכן? למה מנכסים זאת רק לאינטלקטואליה אקדמית? ומי בכלל קובע את כללי המשחק כאן?? מה הקשר בין קלון חברתי ולנושא??? אתה רוצה לממש את עצמך? צא וממש ! מי מונע?? אם זו שאיפה כל כך ערכית אצלך?? שום דבר לא ימנע ממך לממש את עצמך דרכה!! גם אם תעבוד בחינם ותחיה בדלות כלכלית ושפע ערכי.

    השבמחק

תגובות