יום שבת, 29 בספטמבר 2012

הקומוניסט הטוב



מעטים הפוליטיקאים שזוכים לגיבוי ציבורי וכיסוי תקשורתי כל כך מפרגן כח"כ דב חנין. דומה שדב חנין הקסים רבים מהציבור הישראלי ומהעיתונאים מהרגע שנבחר לכנסת ב-2006. במעוזי השמאל התל-אביבי הנאור התאהבו בו מהרגע הראשון: ח"כ יהודי במפלגה ערבית עם לוק של חנון ודיבורים על מהפכות. "קצת קשה להאמין, אבל בישראל של 2006, יש עדיין חבר כנסת אחד שעושה את הדרך מביתו בתל אביב למשכן הכנסת בירושלים באוטובוס של אגד", נפעם גדעון אלון מ"הארץ", העיתון האובייקטיבי שמכריז על חנין כ"בלי ספק אחד הח"כים החרוצים והנמרצים במשכן" (מה שנכון). ארי שביט (כמו רבים אחרים) תמך בחנין וברשימתו "עיר לכולנו" בבחירות לעריית תל-אביב ב-2008 בגילוי אהבה לפוליטיקאי שנדיר לשמוע כמוהו בימינו: "גם חנין וגם 'עיר לכולנו' הם התגלמות אמיתית של פוליטיקה אחרת. לא פוליטיקה של תככים, אלא של ערכים, לא פוליטיקה של דימויים, אלא של מהות, לא פוליטיקה של שחיתות, אלא של ייצוג ושירות". זה לא הכל, כמובן. התנועה לאיכות השלטון העניקה ב-2010 לחנין את אות "אביר איכות השלטון" ב"הוקרה על תרומה חשובה לחיזוק שלטון החוק ואיכות השלטון בישראל".

יש רק אולי בעיה אחת קטנה. דב חנין הוא קומוניסט מוצהר ופעיל "אדום" מנעוריו, ומאז 1990 חבר הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית. אז מה, ביג דיל. "נכון", נאנח ארי שביט, "דב חנין הוא קומוניסט...(אבל) גם הוא וגם התנועה שבראשה הוא עומד הם סיבות לגאווה לאומית ולא לרדיפה מקארתיסטית". רוצה לומר – עלינו לשפוט את חנין על פי הצהרותיו ומעשיו ולא על פי השיוך הפוליטי-אידיאולוגי שלו. "לזכותו" של חנין עומדת כנראה גם העובדה שהוא עצמו מודה שהקומוניזם במאה ה-20 "נכשל בגדול" (משפט שהיה נבחר לאנדרסטייטמנט של התקופה המודרנית, אלמלא הודעתו הדרמאטית של גיא מרוז לפני שבוע במעריב כי הוא "יודע שהקומוניזם לא צלח") אבל "השגיאה הגדולה הייתה המחשבה שקומוניזם או סוציאליזם אפשר לעשות בלי דמוקרטיה". כך או כך, חנין עדיין מאמין ברעיון הקומוניסטי של "שינוי עולם ותיקון עולם".

נזכרתי בדב חנין (שיזכה לחיים ארוכים) השבוע כשנתקלתי ב"הספד" שנכתב על הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו, קומוניסט הדוק ונאמן, שהלך לעולמו לפני כשנתיים. הכתב ג'ף ג'ייקובי מה-Boston Globe פתח את רשימתו בהערכה מבוססת שאם סאראמאגו היה נאצי מוצהר וגאה במשך ארבעת העשורים האחרונים, הוא מעולם לא היה זוכה בפרס נובל לספרות, מו"לים נוצצים מעולם לא היו מפרסמים את ספריו, ועבודותיו לא היו מתורגמות ליותר מ-20 שפות ברחבי העולם.

אבל סאראמאגו לא היה נאצי, הוא היה קומוניסט, חבר במפלגה הקומוניסטית-מרקסיסטית בפורטוגל, אשר העיד על עצמו כי מעולם לא מצא אלטרנטיבה ראויה לקומוניזם. סאראמאגו היה דמות כה נערצת בארצו ובמחוצה לה עד שג'ייקובי מספר שאפילו ראש ממשלת פורטוגל ספד לו באומרו כי סאראמאגו היה אחד מנכסי התרבות הגדולים של פורטוגל. באחד ממודעות האבל שפורסמו לאחר מותו, צוטט סאראמאגו באומרו: "פעם אמרו עליי 'הוא איש טוב אבל קומוניסט'. היום אומרים עליי 'הוא קומוניסט אבל איש טוב'".

ג'ייקובי יוצא בחריפות כנגד השוטים במערב שמשתפכים על זכרו של סאראמאגו: "עצם הרעיון שאנשים טובים יכולים להיות קומוניסטים מסורים הוא גרוטסקי". שתי הקטגוריות (אנשים טובים וקומוניסטים) אינן יכולות לעלות בקנה אחד. סיפרתי לאשתי יעל על המסקנה הזו של ג'ייקובי, והיא בתגובה סיפרה לי על סבה שהיה פעיל קומוניסטי בפולין אי-שם במחצית הראשונה של המאה ה-20. אבל להיות קומוניסט בימים הרחוקים ההם אינו דומה כלל למצב בו אדם כיום הינו קומוניסט מסור, מסביר ג'ייקובי. ניתן היה לסלוח לכמיהה לקומוניזם בעבר בעילה של אידיאליזם או נאיביות. לא עוד. לאור אימת ה"שואה האדומה", אשר זוועותיה האנושיות שנחשפו הינן הגדולות בהיקפן בהיסטוריה  – לא ייתכנו עוד קומוניסטים טובים והגונים. לא עוד. לא לאחר שהמשטרים הקומוניסטים ששלטו בארבע יבשות הולידו יותר טבח וסבל מכל אירוע אחר בהיסטוריה – יותר מ-100 מיליון קורבנות (על פי אומדנים זהירים). לא לאחר שכמעט 2 מיליארד בני אדם חיו במשך עשרות שנים תחת משטרים קומוניסטיים שהמיטו עליהם דיכוי, עוני, ועינויים נפשיים וגופניים. "השואה האדומה" חמורה לא פחות מהשואה שחוללו הנאצים, רק שהיא התחילה מוקדם יותר, ארכה זמן רב יותר, וגבתה מספר קורבנות גדול הרבה יותר. 
       
ג'ייקובי מסיים את מאמרו בהפרכת הטענה הרווחת בקרב המעריצים האדומים במערב לפיה הקומוניזם הוא דוקטרינה מוסרית שנוצלה לרעה בידי משטרים מפלצתיים. ההפך הוא הנכון – הקומוניזם הוא דוקטרינה מפלצתית ש"מתחבאת" מאחורי רטוריקה של צדק ומוסר. טרור וכפיה היו תמיד מאבני היסוד של כל משטר קומוניסטי. כפי שכתב העיתונאי מוטי היינריך באתר "קו ישר": "אין זה מקרה שהניסיון ליישם 'סוציאליזם מוחלט' – שוויון כלכלי וחברתי כפוי, בערך בכ-30 מדינות, הניב תוצאה זהה: אי אפשר לנשל אדם מזכות הקניין, אלא בכוח הזרוע. אי אפשר למנוע בריחה המונית של אזרחים למדינה חופשית יותר, אלא באמצעות גדרות תיל, מגדלי שמירה וחומת ברלין. קשה מאוד 'לחנך מחדש' אזרחים כדי למנוע מחשבות על חופש – אז ליתר ביטחון רוצחים אותם, כך הם בטוח מפסיקים לחשוב" .


סאראמאגו היה אולי סופר מוצלח – אך הוא אינו דוגמה לטוּב. דב חנין הוא אולי חבר כנסת נמרץ וחרוץ, אך גם הוא איננו אדם טוב. כי אין קומוניסטים טובים.    



20 תגובות:

  1. שתי שאלות:
    1. אז העניין הוא העובדה שהוא קומוניסט? זה מה שצובע את כל פעילויותיו בצבע אחיד?
    2. האם יתכן שהמאמר היה מסתיים במקום במשפט 'כי אין קומוניסטים טובים' במשפט 'כי אין יהודים/שחורים/אינדיאנים/קיבוצניקים/מזרחים/נכים/הומואים/ליכודניקים וכד' טובים'?

    השבמחק
    תשובות
    1. אמיר, אתה מצמצם וויכוח אידיאולוגי לרזולוציות של הפרט בתוך הוויכוח. האמירה שלך " אין קומוניסטים טובים" גורמת להרמת גבה. מה?? שתי הדמויות שאתה מעלה לוויכוח, סאראמגו וחנין, אכן דמויות ראויות להרבה הערכה, מקבלות את הערכתך על פועלן, אך את שתיהן אתה דן לשלילה כבני אדם. אתה באמת מאמין כי אדם שאין בו טוב יכול להקדיש כל כך זמן ואנרגיה כמו חנין וסאראמגו למען הטוב והצדק, למען זכויות האדם ורווחתם? . את חנין פגשתי בשכונה בה אני גרה, איש טוב, תאמין לי איש טוב. כחבר כנסת יזם והוביל חקיקה בנושאי זכויות אדם וזכויות חברתיות, זכויות עובדים, זכויות נשים, הגנת ילדים, הגנת הסביבה ובריאות, והגנת בעלי-חיים. חנין הוא איש שגדל על ברכי הרעיון הקומוניסטי מבית, ומתוך נאמנות שורשית זו, אשר כנראה נובעת גם מרקע "שואתי" האיש מגוייס לאידאה הסוציאל דמוקרטית שברעיון הקומוניסטי. איש טוב ונערץ על חברי סיעות וזרמים שונים ומגוונים.
      חנין לעומת סאראמגו, בחר ברעיון הקומוניסטי לאחר שהרעיון פשט את הרגל, בחר בזרם זה כהתרסה הכי קונטרסטית לקפיטליזם כפי שהוא כיום.
      לעומתו סאראמגו, שנולד בעיצומה של המהפכה הקומוניסטית (1922 ) – תקופה בה הרעיון הקומוניסטי היה התקווה היחידה לגישור על פערי המעמדות האכזריים,כשמשפחתו כרעה תחת עומס הדלות והעליבות המזעזעת בכפר נידח בפורטוגל.
      בתקופתו של סאראמגו, הקומוניזם הזדהה עם האינטליגנציה של העם, עם האינטלקטואלים אשר לרוב חיו חיים עלובים מאחר והממסד הפיננסי והכנסייתי הקיאו אותם מקהילותיהם. בתקופה ההיא, כאשר גם אבי ז"ל בחר ברעיון הקומוניסטי, זו הייתה בחירתם של הסופרים, משוררים וכל אילה אשר רצו להשמיע את קולם מבלי להיות מועלים לגרדום. הקומוניסטים דאז, ראו עצמם חלק מקהילה בינלאומית,אזרחי העולם הגדול. ציטטה מראיון עם סאראמגו באובזרבר 2006 :
      "The painter paints, the musician makes music, the novelist writes novels. But I believe that we all have some influence, not because of the fact that one is an artist, but because we are citizens. As citizens, we all have an obligation to intervene and become involved, it's the citizen who changes things. I can't imagine myself outside any kind of social or political involvement." Stephanie Meritt, "Interview: Still a street-fighting man," Observer (30 April 2006)
      אתה עושה עוול בלקרוא להם אנשים ללא "טוב", אלא אנשים תמימים שהאמינו בחופש הביטוי ובחופש הבחירה, בתקופה בה הקומוניזם הבטיח את האלטרנטיבה היישומית היחידה אל מול הפשיזם, נאציזם שייצגו את הקפיטליזם.
      אבי, היה איש רוח, אינטלקטואל, איש ספר שלחם באומץ למען זכות האדם להיות אדם חופשי, אדם שפעל למען האוניברסאליות של התקשורת בין בני האדם, נמנה בין מייסדי שפת האספרנטו שאמורה הייתה לאחד את העולם תחת שפה אחת,כדי לקדם את השלום. גם הוא נפל שולל בידי המנהיגות הקומוניסטית, כשההנהגה האכילה אותו באידיאולוגיה שוויונית ומאחורי הקלעים ביצעה מעשי זוועה. כשהוא נפטר, הוא עדיין לא ידע על כל גילויי הזוועה של מנהיגים שהוא העריץ. אל תשכח שזו הייתה תקופה ללא תקשורת המונים, מה שההנהגה האכילה אותך זה מה שאכלת, אמצעי הרדיו והעיתונות היו בידם.
      מנהיגות מתחילה ברעיון נקי כדי לגייס ולרתום את אמון המאסות. אותה מנהיגות הופכת לשלטון ומסיימת בכוח ובשררה כדי לדכא את אותן המאסות. זה מעגל אכזרי שיש לו הסברים בתחומי מקצוע אחרים.

      מחק
    2. אלי,

      1. העניין הוא שחברה מתוקנת ומוסרית לא אמורה להפגין הערכה וכבוד ולנאצים ולפשיסטים, והיא לא אמורה גם להפגין הערכה וכבוד לקומוניסטים. היות אדם קומוניסט, נאצי או פשיסט הופכת אותו לאדם שאין לתת לו ולפעילותיו לגיטימציה ציבורית, גם אם הן אינן קשורות ישירות לאידיאולוגיה שהוא מצדד בה.

      2. לא ייתכן, כי האנלוגיה שגויה. קומוניזם היא דוקטרינה טוטאליטרית השוללת באופן גורף זכויות וחירויות אדם בסיסיות, ואשר השלכותיה ההיסטוריות חסרות תקדים בנוראיותן. מה הקשר בין אדם המאמץ אידיאולוגיה זו (למרות הנאמר לעיל) ליהודי, הומו או נכה???

      מחק
  2. שרה,

    1. ניתן לפתור קומוניסטים בתקופות מוקדמות (כמו אביך) ב"נאיבים" או ככאלה ששגו והולכו שולל. אי אפשר לתת את הקרדיט הזה לסאראמאגו או לדב חנין, גם אם שניהם מאכילים חתולי רחוב ומתנדבים במקלט לאלמנות ויתומים.

    2. חנין לא "מגוייס לאידאה הסוציאל דמוקרטית שברעיון הקומוניסטי". הוא הכריז כבר שהוא שולל את הסוציאל-דמוקרטיה מפני שהיא איננה מהפכנית מספיק. לא ברור לי גם איזו אידאה דמוקרטית יש בדיוק ברעיון הקומוניסטי.

    3. הקומוניזם לא הווה מעולם "אלטרנטיבה יישומית" - לא לפאשיזם ולא לנאציזם ("נאציזם שייצגו את הקפיטליזם"??? את בוודאי מתלוצצת. לא ידוע לי על כבוד גדול לזכות הקניין בגרמניה הנאצית). שלושת הרעות החולות הללו של המאה ה-20 כולן ינקו את האידיאולוגיה שלהן מהסוציאליזם.


    השבמחק
    תשובות
    1. אמיר, הנאצים והפשיסטים התנגדו לקומוניזם אבל לא פעלו כנגד הקפיטליזם. כמה מן התעשיות הכי גדולות פרחו תחת השלטון הנאצי, וחלק מהן עדיין פורחות. תחת דגל הנאציונל סוציאליסטי, רבים עשו כסף טוב. קפיטליזם היה תרופת הנגד של מרקסיזם. על פי מוסוליני , פשיזם הוא למעשה איחוד הקפיטל והשלטון . בקומוניזם הממשלה תופסת בעלות על התאגידים..
      אי אפשר לטעון שנאציזם וקפיטליזם הם בדיחה. הנאציזם והפשיזם ייחסו הרבה כבוד לקניין ולקפיטל. ראה בספרו של אדווין בלאק, אשר מגלה בספרו על הקשר בין הקפיטליזם האמריקאי לבין היטלר, על תפקידה של IBM במערך התיעוד והלוגיסטיקה במחנות השמדה. על התעשיות שפרחו בשיתופי הפעולה הקפיטליסטים לתמיכה ב"פתרון הסופי" על מעורבותו של הסבא של ג'ורג בוש, פרסקוט בוש שהיה עמוק עד אוזניו במעורבות עסקית עם היטלר. והוא מסכם פרק זה בספרו : After all, in a free-market you cannot allow scruples to come between you and business.
      HA.HA. NO SRCUPLES???

      מחק
    2. שרה,

      בגרמניה הנאצית לא הונהגה מדיניות כלכלית קפיטליסטית. אפילו לא קרוב לכך. מספיק עיון קל בסעיף "מדיניות כלכלית" תחת הערך "גרמניה הנאצית" בוויקפדיה כדי להגיע למסקנה הזו. לעיון יותר מעמיק אני ממליץ על ספרו של זוכה פרס נובל לכלכלה פרידריך הייאק "הדרך לשעבוד" - בייחוד הפרק "השורשים הסוציאליסטיים של הנאציזם".

      מחק
    3. תודה, אמיר, על הפרסום החכם וה...אמיץ. אני מקווה שלא תעיז לטייל בשיינקין בלי תחפושת!
      מה שנוגע לנאצים, ישנו מחקר עדכני יותר ש-GOETZ ALY, היסטוריון גרמני,פרסם ב-2005: HITLERS VOLKSTAAT. אבל אמליץ דווקא על התרגום לאנגלית מ-2007: HITLER'S BENEFICIARIES, כי ALY משיב שם למבקרי המהדורה הגרמנית. הוא מוכיח, כי המדיניות הכלכלית והחברתית של הרייך ה-3 הייתה סוציאליסטית לעילא. ההנהגה הנאצית באמת דאגה לעם הגרמני, בייחוד לעם העובד, ו'חלבה' למענו הן את עשירי גרמניה והן את הארצות שכבשה. במקביל, שועבד משק הרייך לחיזוק הצבא עד כדי כך, שהחל מ-1935 אסור היה לפרסם את תקציב המדינה: המלווים הזרים עלולים היו לגלות את הגרעונות התופחים. בלי שוד המדינות הכבושות, הייתה כלכלת הרייך מתמוטטת.

      הופתעתי לטובה הראייתך המפוקחת וממוכנותך לשחות נגד הזרם.
      מישה שאולי

      מחק
  3. קומוניזם, קומוניזם

    כמה נקודות:
    א. מעולם לא היה קומוניזם במציאות אלא רק ברעיון. משטרים אשר הוגדרו "קומוניסטים" היו טוטליטרים פשיסטים. כשם שאמא שלי ציינה, קומוניזם היה נחלתם של אנשי רוח, סופרים, אומנים; אנשים שנולדו והתחנכו בעידן של בעלי מלאכה, של קהילות קטנות; שפחדו מהעידן המודרני אשר בחוויה שלהם הרס את העולם אותו הכירו.
    ב. אוטופיה זה דבר מסוכן. אם מתייחסים למרקס, ההנחה בבסיס הדוקטורינה הקומוניסטית מוטעית ואיננה ישימה במציאות וכל ניסיון לכפות רעיון של אוטופיה שיווינות נידון לכישלון.
    ג. זה היה אז, ממש לא ברור לי מה קורה היום. האם המפלגות האדומות עדיין מאמינות במהפכה בכוח? האם הן מאמינות בפירוק השוק העולמי? לפחות ממה שאני מתרשם מהמצע של חנין, קומוניזם בארץ מדבר יותר בשפה חברתית, עם נטייה שמאלה, תוך התייחסות לסדרי ממשל וללא התייחסות, לפחות לא מוצהרת, לשינוי סדרי עולם, ברמה המדינית/כלכלית, כפי שמרקס ולנין הגו.
    ד. אני לא מבין מה קשור טוב לפה. זה כמו שטוקבקיסטים כותבים קפיטליסטים חזירים. באותה מידה אפשר להגיד שקומוניסטים לא יכולים להיות אנשים טובים. בכלל כשם שאין "קפיטליסטים" אין "קומוניסטים" יש אנשים שמחזיקים בקשת של דעות, חלקן נאמנות יותר לדוקטורונית המקור, חלקן פחות וחלקן אקלקטיות.

    השבמחק
    תשובות
    1. תומר,

      א. אתה טועה. זוועות המשטרים הקומוניסטים של המאה ה-20 הן הכרח כאשר מוציאים את האידיאולוגיה הקומוניסטית מהכח אל הפועל. הטיעון שקומוניזם לא באמת נוסה בפועל כי משטריו היו מזעזעים זה כמו לומר שדתות העולם מעולם לא אומצו מכיוון שהן הביאו לשפיכות דמים המונית לארך ההיסטוריה. לא - אלה הן התוצאות הישירות של אימוץ הדתות - והקומוניזם - כאידיאולוגיה להמונים.

      ב. מסכים, אם כי אתה משתמש בלשון המעטה. כל נסיון לכפות רעיון של אוטופיה שוויונית סופו להביא גיהינום עלי אדמות.

      ג. התשובה חיובית. אתה מוזמן לעיין באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ולהתרשם. שפת המהפכה של מרקס ולנין חיה, נושמת ובועטת.

      ד. יש קומוניסטים, והלוואי ויכולנו להאמין שהם לא נאמנים לדוקטרינת המקור, אבל אין לאנושות את הלוקסוס הזה.

      מחק
  4. בסופו של יום מדובר באנשים. אין לי מושג מה זה טוב ומה זה רע, אבל דבר אחד אני כן יודע, יש מה ללמוד גם מסוציאליזם, גם מקפיטליזם, גם מקומוניזם וגם מנאציזם...בכל אחד מהם יש זרעים של אמת, של חוכמה; אבחנות על עוולות; מודלים לבנייה חברתית; וגם מודלים לאלימות, כפייה פיצול וחורבן. אף אחד מהם לבדו לא מגלם אמת מוחלטת.

    השבמחק
  5. תומר - במקרה זה נסכם פשוט שאני חולק עליך בענק.

    השבמחק
  6. אמיר, מי קובע מה היא "חברה מתוקנת ומוסרית?" איפה זה כתוב שהיא "לא אמורה להפגין הערכה וכבוד ולנאצים ולפשיסטים, והיא לא אמורה גם להפגין הערכה וכבוד לקומוניסטים. היות אדם קומוניסט, נאצי או פשיסט הופכת אותו לאדם שאין לתת לו ולפעילותיו לגיטימציה ציבורית, גם אם הן אינן קשורות ישירות לאידיאולוגיה שהוא מצדד בה."??? אנא הפנה אותי למקורות עליהם אתה מבסס את הנחישות הזו בבקשה...

    השבמחק
  7. שרה - זו דעתי והיא מנוסחת בנחישות ואת רשאית לחלוק עליה.

    השבמחק
  8. אמיר, אתה צודק לא הונהגה מדיניות קפיטליסטית במוצהר, אך הפעילות הנאצית בזזה, גנבה, שדדה וסגדה לקפיטל. עזוב את הוויקיפדיה וכל המידע המוזן על ידי אלמונים. כולנו יודעים כי אהבת הבצע של הנאצים לא ידעה שובע וחלק מרעיון הטיהור האטני היה מכוון לבעלי הון, לבעלי מפעלים ותעשיות ותאגידים. מוסלוליני בתחילה רצה להתאחד איתם. סטלין השתלטת עליהם והיטלר פשוט רצח אותם.

    השבמחק
  9. אמירצ'ו, אני מאד נהנית מסיעור המוחות וחידודי המחשבה שאתה מאפשר בבלוג שלך. תענוג צרוף, בוא נמשיך כך, כל אחד כבודו במקומו מונח ולא חשוב אם יש הסכמה, מה שחשוב זה הפלטפורמה המאפשרת להביע דעות שונות. תודה לך שוב וחג שמח. שרה

    השבמחק
  10. שרה - תודה על התרומה לבלוג. אני מבטיח עוד הרבה נושאים "חמים" ומעניינים.

    השבמחק
  11. אמיר אני מסכים איתך ב100% עם כל מילה, מקנא בצורת ההתנסחות שלך,
    תאמין לי אתה יכול להיות עו"ד. מצטער שהתגובה שלי לא מעוררת דיון נוסף

    השבמחק
  12. אנקדוטה היסטורית: קנוט המסון, זוכה פרס נובל לספרות (והסופר הנערץ עליי בשנות העשרה והעשרים לחיי) היה מקורב להיטלר, והאמין בנאציזם. זה לא הפריע לתרגומו לעברית והערצה כלפיו בארץ (במיוחד ל"ברכת האדמה", שהיה השראה לקולוניזציה של המרחב המקומי). גם היידגר ויונג חטאו בקרבה כזאת או אחרת לנאציזם (היידגר, לדעתי, אפילו היה חבר מפלגה). זה לא עשה אותם באופן מהותי לאנשים רעים. גם לא לטובים. אבל זה רק ברמה אנקדוטלית. יותר מהותית, ההצגה של הרצחנות הטוטליטרית של משטרים קומוניסטים כנובעת בהכרח וישירות מהתפיסה המרקסיסטית היא בלתי קבילה תיאורטית. המשטר של סוהרטו באינדונזיה, שנתמך על ידי ארצות הברית במיליארדי דולרים, הרג מאות אלפים (בעיקר קומוניסטים). האם הוא נובע בהכרח מהרעיונות הליברליים של ג'ון סטיוארט מיל? מה עם המשטר של פינוצ'ט בצ'ילה? חונטת הגנרלים בארגנטינה? האם מאות אלפי ההרוגים בוויטנאם הם אשמת מרקס או אשמת הליברליזם? האם טירופו של מאו שהוביל למהפכה התרבותית קשור לתפיסה הטופוגרפית של מבנה העל והבסיס? מה שלושה מיליון שחורים שמתו בגלל העבדות בשירות זכות הקניין של בעלי מטעים? מה עם העם האינדיאני שנטבח על מזבח ערכי הנאורות? אני יכול לתת אינספור דוגמאות לזוועות בחסות משטרים נאורים לכאורה (איפה להתחיל? באכזריות הבלתי נסבלת של הקולוניאליזם כלפי ההודים, האפריקאים? בקוריאה? במעשי הטבח של המערב בקמבודיה, שרק פול פוט עלה עליהם באכזריותו? בתמיכה של ארצות הברית בקונטראס הרצחניים בניקרגואה? אני אצליח לסגור מאה מיליון הרוגים בשם החופש וזכות הקניין. אין בעיה.) בכל הצדדים היו משטרים רעים, ואנשים רעים, ואינטרסים רעים. קחו למשל את גרמניה פוסט מלחמת העולם השנייה: במערב גרמניה, נאצים לשעבר השתלבו בזריזות בשלטון החדש, בתפקידים בכירים. במזרח גרמניה, הם תפסו עמדות בשורות המפלגה הקומוניסטית. הפטרוניות של שתי הגרמניות, רוסיה וארצות הברית, שתקו, כי היה להן נוח וחשוב אסטרטגית להשיב את גרמניה במהירות לקהל האומות. אז מי הרע פה? לא מארקס, ואפילו לא לנין, שהתפיסות שלהם לא היו שוללניות באופן מוצהר כלפי חייו של איש.

    השבמחק
  13. עכשיו לעניין ה"אד הומינם" המוצג בפוסט. אני לא נוהג להתפלמס עם דברים כאלה בדרך כלל, כי מי שאומר אותם בדרך כלל מונע מאג'נדה אישית שהיא עמוקה וסבוכה יותר מאידיאולוגיה, ודברים כאלה לא משתנים בוויכוח, אלא, אם בכלל, בהשקעה ארוכה של שעות של שיחות, שעולות הרבה כסף, ואך ורק בהנחה שמי שטוען אותן רוצה בשינוי. אבל בגלל הרלוונטיות של הנושא בתקופת בחירות, קשה לי לשתוק. משל למה הדבר דומה? לאמירה שאדם דתי אינו יכול להיות טוב בגלל שהתרגום המעשי של חלק מהמצוות הוא בהכרח רצחני. לשיטתך, אני הייתי צריך לטעון שקפיטליסט לא יכול להיות אדם טוב משום שהוא כופה על אחרים את אי השוויון האינהרנטי שמקנה זכות הירושה. נו, באמת. פיקאסו, סארטר, אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי, פבלו נרודה, פול אלואר, רוברט וויאט, לואי אראגון, פול רובסון, כולם אנשים רעים. לעומת זאת, לליברטריאנים יש את איין ראנד ו... מי עוד? המרקיז דה סאד? אנשים טובים!

    השבמחק

תגובות