יום שבת, 6 באוקטובר 2012

להיות שמנמן חופשי בארצנו




נראה שבעיית ההשמנה בחברה הגיעה למצב של בעיה לאומית – מגיפה של ממש. נכון שההגדרה של 'מגיפה' היא "התפרצות פתאומית של מחלה זיהומית המתפשטת במהירות בקרב האוכלוסייה ופוגעת בחלק גדול ממנה", אבל אל תהיו קטנוניים. ב-Ynet, הארץ, nrg, גלובס, וב-וואלה! מזהירים שמדובר במגיפה, אז אם עוד לא נכנסתם לפאניקה קחו את עצמכם בידיים ותרשמו לקורס "שומרי משקל" הקרוב לביתכם. אפילו מבקר המדינה בדו"ח השנתי של 2007 הקדיש פרק שלם להשמנה בישראל. המבקר דאז מיכה לינדרשטראוס (אחד שמבין דבר או שניים בהשמנת-יתר) מתריע בדו"ח כי "ראוי שצמצום ההשמנה ומניעתה יהיו יעד לאומי", זאת מכיוון ש"מחובתה של המדינה לדאוג לבריאות תושביה". בדו"ח מובאים נתוני האימים של משרד הבריאות לפיהם 62 אחוז (!) מהמבוגרים וכחמישית מהילדים סובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר. המבקר, כהרגלו, נוזף בכל מה שזז על ההפקרות וההזנחה של הנושא וקורא ל"פעילות סדורה ושיטתית למניעת השמנה הנעשית על-פי תכנית אסטרטגית מפורטת בת ביצוע". לא רק שהשמנה היא "מחלה כרונית מסכנת חיים", היא גם "גורמת למשק נזק כספי ניכר, בכללו נזק כספי מאבדן תפוקה בשוק העבודה בשל היעדרויות עובדים, מפגיעה באיכות החיים ומהוצאות של דיאטות למיניהן ועל טיפול בבעיות נפשיות הנגרמות מהשמנה".

לאחר ההלם הראשוני מקריאת הדו"ח, הקורא הסביר עלול לשאול את עצמו איך פגיעה באיכות החיים והוצאות על דיאטות ופסיכולוגים גורמות דווקא ל"משק" נזק כספי ניכר, שהרי מדובר בהוצאות כספיות שהשמנים עצמם נושאים בהן. אבל אל תטריחו את עצמכם בכך, שהרי מדובר בהערכות משרד הבריאות האובייקטיבי שאין לא כמובן שום אינטרס ללבות את ההיסטריה סביב הנושא ובכך להצדיק משרות ותקציבים מנופחים שיוקדשו לשמירה על "בריאות הציבור". כך או כך, המחוקקים הנמרצים לא אכזבו ומיהרו להגיש הצעות חוק למען "אורח חיים בריא" ומאבק בהשמנת היתר, גם אם פירוש הדבר הצרת חירויות האזרח והתערבות בוטה באורחות חייו ובאוטונומיה שלו לקבל החלטות בדבר סגנון חייו. קחו למשל את הצעת החוק של ח"כ ד"ר רחל אדטו, לפיה מפעלים וחברות יחויבו למנות רכז בריאות אשר "יהיה אחראי להטמעת אורח חיים בריא בחברה או במפעל....כחלק מתוקף אחריותו יפקח הרכז וייקח חלק בקבלת ההחלטות בנוגע למזון הנמכר והמוגש במקום העבודה וכן על פעילות גופנית במקום העבודה". עוד מסמיכה הצעת החוק את שר התמ"ת להגביל "מכירת מזונות לא בריאים", את שר התקשורת להגביל "פרסום מזונות לא בריאים", ואת שר החינוך לקבוע הוראות בדבר "הסדרת סביבה בריאה במוסדות חינוך". הצעת חוק אחרת של הח"כית הנמרצת מבטיחה להביא "למיגור תופעת ההשמנה בקרב בני נוער", זאת על ידי מעקב, פיקוח ואיתור השמנה בקרב תלמידים בבתי ספר. ייתכן שחלקכם סבור שמדובר באחריותם של ההורים לדאוג לבריאותם של ילדיהם ולחנכם בדבר אורח החיים הרצוי, אבל – במגיפה כמו במגיפה – כל האמצעים כשרים ולא לוקחים שבויים.

בשלב זה ייתכן שהקורא הסביר יציע להסתפק ביידוע האזרחים בדבר סכנותיה של ה"מגיפה" האיומה, אבל, כפי שטוענת ח"כ אדטו הבלתי נלאית "הבעיה המרכזית היא שהציבור שומע את הנתונים, אך לא מפנים את הסכנה המיידית שבהם". בהינתן ציבור כה טיפש ועיוור לסכנה, אין ברירה אלא להצילו מידי עצמו וח"כ אדטו מציעה כי תוגבל המכירה של מוצרים לא בריאים, רשויות מקומיות יחויבו להקים מתחמי כושר ללא תשלום, תיאסר מכירה של ממתקים בבתי ספר, מסעדות תחויבנה להציג פירוט קלורי של המנות המוצעות, ומוצרי הבריאות יוזלו משמעותית. ח"כ אדטו לא לבד, כמובן. לאחרונה ח"כ דני דנון הבטיח כי בקרוב ילך בעקבותיו של ראש עריית ניו-יורק מייקל בלומברג ויגיש הצעת חוק שתאסור מכירה של משקאות ממותקים בכוסות ענק (שתכולתן עולה על 450 מ"ל) במסעדות, מזנונים, בבתי קולנוע, דוכנים ועוד. דנון מבטיח בצניעות אופיינית כי "החוק יהווה נשק שובר שוויון במלחמה בהשמנת היתר" וכי הוא "יציל חיי אדם". דנון לא הסביר, בינתיים, מה הטעם בהצעה כאשר עדיין יהיה אפשר, לדוגמה, לקנות שתי כוסות או יותר של משקה ממותק בגודל בינוני, אבל אין לו ספק שהחוק "ישפר את איכות החיים של מאות אלפים בישראל". החוק, אגב, לא יציל בפועל אפילו נשמה שמנמנה אחת, אבל הוא כן יפגע באופן ברור בכיס של משפחות מעוטות-הכנסה שנוהגות לרכוש כוסות משקה ענק ולחלוק. בלומברג, אגב, מבקש גם (ללא הצלחה בינתיים) למנוע מנתמכי-סעד לרכוש משקאות ממותקים. ח"כ דנון – מאחוריך.

גם אם השתכנענו מדו"ח מבקר המדינה וממחוקקי הכנסת שתפקיד המדינה הוא אכן לדאוג לבריאות אזרחיה, גם במחיר של הגבלת חירותם האישית, עדיין נותרה השאלה: האם ההשמנה היא אכן משבר עולמי שמחייב פעולות דראסטיות למלחמה בה? התשובה היא, כמו בהרבה מקרים אחרים של "פאניקה מוסרית", שמדובר ברוב מהומה על מעט מאוד מאומה. העיתונאי ג'ייקוב סולום (Jacob Sullum) מהמגזין האמריקאי Reason מסקר כבר שנים רבות את "המלחמה בהשמנה" בארה"ב ומסכם כי לרוב מדובר בבעיה בריאותית פיקטיבית שאין לציבור הרחב סיבה מיוחדת לדאוג מפניה. מניתוחי-על שנערכו על ידי חוקרים ומדענים בולטים עולה כי להוציא מקרים של אנשים בעלי BMI (מדד מסת גוף) של 40 ומעלה (שמוגדר "השמנה דרגה 3"), יש מעט מאוד תמיכה אמפירית לקשר סיבתי בין עודף משקל לבעיות בריאותיות. זאת בעוד שעל פי ארגוני הבריאות השונים במערב, BMI של 25 ומעלה מוגדר כ"עודף משקל" ו-BMI של 30 ומעלה כ-"השמנת יתר" (Obese). המתאם הכללי בין השמנה למחלות שונות מוסבר בקורלציה שבין השמנה לבין תזונה לקויה ואי-פעילות גופנית, גורמים שבאופן עצמאי מעלים את הסיכון ללחץ דם גבוה, סכרת, סרטן ומחלות לב. הבעיה נעוצה בהרגלים הללו, אשר שכיחים יותר בקרב אנשים שמנים אך רווחים גם בקרב אנשים רזים רבים. במילים אחרות: אדם שמן שפעיל גופנית באופן מתון וניזון מאוכל בריא יהיה בריא בהרבה מאדם רזה אך פדלאה עצלנית. מקורם של סיכונים בריאותיים רבים שמקבלים מעט כיסוי תקשורתי ותשומת לב מחוקרי השמנה טמון דווקא בדיאטות "יו-יו" (דיאטות תכופות שכוללות עליות וירידות מחזורית במשקל), תופעות לוואי של תרופות להפחתה במשקל, וניתוחים כירורגים מסובכים ומסוכנים. גורם חמור נוסף שבדרך כלל לא נלקח בחשבון ב"מלחמה בהשמנה" הוא העישון, אשר מהווה אסטרטגיה נפוצה להפחתה ולשמירה על המשקל.

ישנן מספר סברות מדוע "המלחמה בהשמנה" מנופחת מעבר לכל פרופורציה, למרות הקשר הסיבתי החלש שנמצא בין השמנה לחולי ומוות. כמובן - לחוקרים, פקידי בריאות ממשלתיים, מומחים לבריאות הציבור, דיאטנים, וחברות התרופות יש אינטרס ברור בשמירה על ה"פאניקה המוסרית" סביב "מגיפת ההשמנה", ובכך להצדיק את קיומם. אריק אוליבר, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטת שיקגו, ומבקר חריף של היסטריית ההשמנה בארה"ב, מסביר כי "האסטרטגיות הטיפוסיות שננקטות על ידי אלה שיש להם מה להרוויח מהמלחמה כנגד ההשמנה הן להעניק משקל-יתר למקרי קיצון, להתעלם מממצאים סותרים, ולהמליץ על 'פתרונות' אשר למעשה מחריפות את הבעיה שהן נועדו לפתור" (כמו דיאטות תכופות). סברה נוספת נוגעת בתחושות הדחייה התרבותית והחברתית שקיימות סביב עודף משקל בחברה במערבית. תהיה הסיבה אשר תהיה, המסקנה של סולום לקהל הרחב שסובל מ"עודף משקל" היא: אל תטרחו. יש מעט מאוד הוכחות בדבר הקשר בין הורדה במשקל לשיפור המצב הבריאותי, במיוחד כאשר ההורדה במשקל מתבצעת באמצעים שגורמים יותר נזק מתועלת.

אבל גם אם היו הוכחות חותכות וחד-משמעיות להשפעותיה ההרסניות של ההשמנה – האם באמת מדובר בבעיה שדורשת התערבות ממשלתית? אכילת-יתר הינה סיכון שאדם לוקח באופן וולונטרי על עצמו, בניגוד לבעיות ציבוריות אמיתיות כמו זיהום אוויר שכופות סיכונים בריאותיים על אנשים בניגוד לרצונם. אם דיאטה ודפוסי אכילה הן נושאים לגיטימיים להתערבות פוליטית, מזהיר סולום, אז כך גם מספר שעות השינה של האזרחים, הרגלי המין שלהם, והתדירות שבה הם מצחצחים שיניים. פרופ' אוליבר מעריך עוד כי החוקים והתקנות בדבר איסור על פרסום מזונות לא-בריאים, איסור על מכירת משקאות ממותקים בכוסות ענק ועידוד הפעילות הגופנית בקרב האוכלוסייה לא צפויים להביא לשיפור משמעותי ב"מגיפת ההשמנה": "על מנת להביא את האמריקאיים לשנות את דפוסי האכילה והפעילות הגופנית שלהם באמת יהיה צורך ברמה של טוטליטריזם שיגרום אפילו לקים ג'ונג-איל להסמיק".

בהתחשב ברמת החוצפה והפולשנות של החוקים המוצעים על ידי הח"כים אדטו, דנון ואחרים, שיפור ב"מגיפת ההשמנה" אמנם לא צפוי להתרחש, אבל סכנת הטוטליטריזם האזרחי בהחלט חיה וקיימת.    




15 תגובות:

  1. אמיר,

    כאישה אשר נכללת עם קבוצת השמנמנים העליזה, אני חייבת להוסיף עוד כמה נקודות לציון.
    ראשית, בל נשכח את תעשיית האופנה אשר מרוויחה הון עתק מרזון ומשימור הרזון (גם במחיר של עידוד אנורקסיה, אשר נחשבת למחלה אנושה וקשה להחריד).
    בנוסף, בל נשכח את העובדה שהשיח הנשי רווי בשנאה עצמית אשר מקורה בגוף ובסגידת החברה לרזון. תשאל כל בחורה אם היא אוהבת את הגוף שלה. אתה תופתע מהתוצאות. 99.9 אחוז יגידו לך "לא", גם כאלה שהן ממש ממש רזות. אף אחד לא מדבר על ההשלכות של השנאה העצמית הזאת. אני פוגשת בחורות יפיפיות שלא ילבשו בגד ים מתוך בושה, או שיאכלו 24 שעות סלט כי זה "מה שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו" או שיאמינו שרק אם ירזו ימצאו בן זוג ויהיו ראויות לאהבה. נורא אהה.... כן, כן. ולמה לא להוציא חוקים נגד זה? הרי אשמה, גועל עצמי והענשה על בסיס קבוע מביאים אף הם לתוצאות קשות של בדידות, סרטן ומרמור.
    לצערי ישנם אנשים שמנים שחושבים שהם שווים פחות, צר לי שהפנמתם את הדיכוי הנוראי הזה. אבל אנא, תעמדו מולו, אל תסכימו לו ותנסו לאהוב את גופכם ממש כפי שהוא.
    ושלא תבין אותי לא נכון, אני לא נגד להפחית במשקל בכלל. כאישה שמנה גם אני מנסה להוריד במשקל לעתים ממקום של הרצון להרגיש יותר קלילה. מה גם, שממש יותר קל לקנות בגדים כשאת יותר רזה.
    אבל לא, לא אתן לאף אחד ולאף אחת לומר לי שאני שווה פחות בגלל זה. ותאמינו לי שאני התמודדתי ועדיין מתמודדת עם אנשים שסבורים שאדם שמן שווה פחות בעולם הזה.
    אבל אני לא מאשימה אף אחת/אחת בשיח השלילי הזה. זה שיח שמועבר מאם לבת ומאב לבן במשך דורות רבים. כמה מאיתנו באמת עוצרים ומנסים לפקפק ולהטיל ספקות באמונות ובשיח שזורם בעורקנו "מקדמת דנא"?

    לסיום, אני ממליצה לכם, ובייחוד לכן, לאהוב את עצמכן ואת הגוף שלכן קצת יותר, או לפחות להתחיל להתיידד עמו, כי האהבה הזו מאריכה חיים!

    יעל

    השבמחק
    תשובות
    1. אמיר מלומדי היקר
      כמו כל נושא אפשר לקחת אותו למחוזות רחוקים ולהקצינו באמירות פופוליסטיות להפיכת השלטון לטוטליטרי.
      אני רואה את ההצעות בנושא ההשמנה דוגמא מצוינת לשנוי תפיסת החינוך הקלוקל שהשתרש בנו מזה דורות רבים והוא אכילה מוצרי במה שקרוי גנק פוד . מוסכם על כולם שפיטמו ועדין ממשיכים לפתם במוצרי עתירי שמן מהזן הנמוך ביותר וסוכרים כדי שתתמכר למוצר ממש כמו סמים. וכאן באים אנשים שיכולים להשפיע ומנסים לעצור ולו במעט את התופעה שאין כל ספק שהיא אבות המחלות כמו סכרת התקפי לב מעי הגס
      ועד ועוד.
      מה רע שילדנו הקטנים חתחנכים למאכלים בריאותים בעיקר מהצומח ונזכה לראות דור אחר הרבה יותר בריא וכך גם נחסוך הוצאות רפאוית מיותרים . ואיני נכנס להיבט האסטתי שגם לו יש משקל....

      מחק
  2. איתמר,

    מתשובתך עולה כי בעינך קבלת החלטות עצמאית בנוגע לתזונתך איננה פקטור חשוב במדינה חופשית. אתה מעדיף שהח"כים דנון ואדטו יסגרו לך את הפינה הזו כי שיקול הדעת שלך לוקה בחסר לאחר חשיפת-יתר לפרסומות ולכימיקלים מסוכנים. אם כך המצב, אני אפנה בתכיפות לח"כ אדטו בבקשה שתגביל בחוק את מספר השעות שאנשים מעל גיל 60 יכולים להתעמל בשבוע, מכיוון שידוע שפעילות גופנית אינטנסיבית מדי עלולה לפגוע בבריאותם. שמתי לב שאתה גם לא שותה מספיק מים באימונים ולא עושה מתיחות לפני ואחרי משחקים, וגם את זה אני חושב שצריך לעגן בחקיקה - אתה פשוט לא יודע מה טוב בשבילך.

    עוד עולה מתשובתך כי התייאשת מהתפקיד המסורתי של הורים לחנך את ילדיהם בדבר תזונה נכונה. הם לא מסוגלים, אתה רומז. אם אכן כך המצב, והורים כבר לא מסוגלים להגיד לילדם 'לא' כאשר הוא מבקש חטיף שוקולד עתיר קלוריות בסופרמרקט, בוא רק נגיד בקצרה שיש ויהיו להורים הללו בעיות הרבה יותר חמורות מילד שמנמן.

    לגבי ההיבט האסתטי - תודה באמת שלא "נכנסת" אליו. לא ידעתי שזו גם אחת ממשימותיה של המדינה - לטפח את האסתטיקה של אזרחיה. כנראה שהתגובה שלך פשוט מעידה על תסכול אחר שלך - איך השמנמנים הללו מעיזים להראות את גופם הלא-אסתטי ברחוב באופן חופשי בעוד שאני נאלץ לצום ימים שלמים, לבדוק את המשקל פעמיים ביום, ולהסתכל במראה 40 פעם ביום באובססיה לא מבוטלת. במקרה זה עליי לומר לך - תנחומיי הכנים.

    השבמחק
  3. אמיר,בפוסטים הקודמים שלך דיברת הרבה על חופש הבחירה בנושא של מחלות שונות GIVE ME HEALTH OR GIVE ME DEATH. גם כאן אתה מעלה את נושא חופש הבחירה בין מצב לא רצוי למצב רצוי. הרי אנשים שמנים לא מתיישבים יום אחד מול המקרר ומחליטים: " מהיום אני בוחר להיות שמן ואשקיע כל מאמץ כדי לממש בחירה זו" זה לא המצב. השמנה הוא מצב לא רצוי.בחלקו הוא גם תוצאה של הבחירות המביאות את האדם להשמנה. כמובן שקיימים גורמים גנטיים , סביבתיים, רגשיים, תרבותיים, תעשיית מזון חמדנית ועוד הרבה מרכיבים. אתה מעלה את חופש הבחירה כחוט השזור בתכנים שאתה מעלה כאן. אם יחוקקו חוקים כאילה ואחרים, אין הדבר אומר שהשמנים לא יצרכו אותה קיבולת של קלוריות בחדרי חדרים, בלילות, בהסתר או בכל דרך אשר יבחרו בה,בדיוק כמו תצרוכת הניקוטין או מוצרים אחרים הבאים למלא צורך שלא בשליטה. אני מסכימה עם יעל על כך שהתרבות המערבית סוגדת לרזון ובונה עליו את התעשיות השונות בתחום האופנה והטקסטיל, בתחום הג'ורנליזם והמיתוג של תעשיות שונות,כמוכן, העולם המערבי מציע שפע של מזון, קולינריה משובחת ופיתויים שבעלי הנטיה להשמנה מתקשים לעמוד בהם.יש הבדל בין לאהוב את גופך, יעל, לבין להיות נאמן לעצמך. אנו אמורים לאהוב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לא לפול לפרופוגנדה החברתית שטוענת כנגד. הנאמנות לעצמנו באה לידי ביטוי בשמירה על הגוף שאנו אוהבים, שיאריך ימים ללא תקלות. אתגר לא קל. היום בגילי המופלג, אני כל כך מודעת מחד וחסרת אונים מאידך מול ההשמנה שלי.קונפליקט שאני פוגשת כל יום.

    השבמחק
  4. איתמר היקר,

    מקורה של המילה "אסתטיקה" היא מיוון העתיקה, ופירושה: " להיות מודע".
    אני לא מסכימה אתך ששמן זה לא אסתטי. ישנם הרבה שמנים שהם אסתטיים והרבה שלא, כמו שישנם רזים אסתטיים וכאלה שלא. אפשר לומר כי אסתטיקה "לא מודעת" היא אופנה חולפת ושטיפת מוח תרבותית שיש לפתח מודעות לגביה.
    המגיפה האמיתית בימנו היא המגיפה שקוראת לנו לעשות לינץ' יום יומי בגוף שלנו, כי איך שהוא נראה עכשיו זה "לא מספיק טוב". בולמיה, אנורקסיה, דיאטות, הזרקות בוטוקס או מכשירי שאיבת שומן, כל אלה מנסים "להוציא את החולי" מהגוף השמן שלנו כדי שיהיה לנו זכות קיום מול גברים ונשים שיוכלו להסתכל עלינו ולומר: "ואוו... איזה אסתטית/ או במילה יותר בוטה = ואוו... איזה גוף/כוסית". הרי, כל זכות הווייתנו מתקיימת דרך עיני האחר, לא?
    אני תוהה אם שיח זה הוא שטיפת מוח שכולנו עוברים מהיום הראשון לחיים שלנו על כדור זה.

    לסיום, כן, אני מעודדת אנשים ל"אסתטיקה", לחשיבה מודעת!

    שבוע טוב,

    יעל

    השבמחק
  5. בנוגע להתערבות ממשלית: למשל התערבות במוסדות חינוכיים (שהיא היחידה שנראית לי רלוונטית) - אני מניח שספקי המזון של ביה"ס הן חברות פרטיות שזכו בהיתר דרך מכרז. במקרה זה אני חושב שצריך להיות פיקוח של משרד החינוך על טיב התפריט, וזאת בכדי לוודא שהחברה הממונה עומדת בקנה המידה אותו קבעה. אני לא חושב שצריך לאסור ממתקים או חטיפים, אבל כדאי שתהינה אופציה למזון איכותי, בייחוד במקרה של יום לימודים ארוך. חוסר פיקוח במקרה זה יכול לגרור הטייה קיצונית לעלות המנה על פני איכות המנה.

    בגדול, אני ממש לא רואה הצדקה בהתערבות בשוק החופשי בנושא זה, יחד עם זאת, צריך לזכור שיש לחברות כמו תנובה, קוקה-קולה, נסטלה ועוד.... הרבה מאוד השפעה תודעתית על הציבור דרך כלים כגון, פירסום; אקדמיה; פרסומים של "אנשי מקצוע מתחום התזונה" ועוד... וזאת לקידום האג'נדה האישית שלהם. האם במקרה זה, שהידע בידי האזרח הוא מוטה וחלקי, יש חופש בחירה? אם מחר מגלים שחלב מסרטן וחברות החלב קוברות את מימצאי המחקר (והיו דברים מעולם) האם לאזרח יש חופש בחירה? יש לו חופש לבחור, אבל האם הוא יודע את ההשלכות של הבחירה שלו? זו סוגיה לא פשוטה. אני מסכים איתך שהתערבות פה היא לא במקומה, מצד שני, לפעמים, כפי שניתן לראות, כוחות השוק יוצאים מגבולות השוק וממצים את כוחם במסדרונות המימשל והאקדמיה; בכך למעשה מסתירים מעיני הציבור את הבסיס הדרוש לו לקבלת החלטה עצמאית ומושכלת.

    השבמחק
  6. עם נתון אחד אי אפשר להתווכח. התערבות ממשלתית חוקתית הצליחה לגמול מליוני איש מסיגריות ובכך למנוע מחלות ומוות מוקדם. אם הממשלה תתערב באוכל כפי שעשתה עם ניקוטין וסמים אחרים, יש סיכוי שאותו חתך אוכלוסיה בעל איפיון זהה לאילה שהושפעו מן ההתערבות הממשלתית, יושפעו ממנה בתחום המזון. אני מדיימנת את עצמי אוכלת במסעדה טובה והמלצרית מקבלת ממני את ההזמנה וחוזרת אליי עם חלופות יותר בריאות להזמנה שלי. לדוגמא סלט במקום אורז או תפוח אדמה, וויתור על קינוח וכד'. יש סיכוי שאחשוב שוב ואשנה את ההזמנה שלי. מעצם תשומת הלב שלה והסיוע שלה בבחירות שלי, כן, הייתי מפעילה שיקול דעת נוסף על הגרגרנות שלי.

    השבמחק
  7. שרה,

    את באמת מאמינה בזה? את תיכנסי למסעדה, מלצרית תשרת אותך, תכנס לך למרחב האישי שלך ותגיד לך מה לעשות ואיך לאכול? זה נשמע לך הגיוני?
    אז אם זה המצב בואי נגדיל את מה שאותה מלצרית יכולה לעשות עבורנו.
    נגיע למסעדה ונתחיל אותה בבדיקת דם קצרה עם שאלות אישי. המלצרית, שבעצם תהיה גם תזונאית, אחות ושדכנית לעת מצוא, תגיד לנו מה לשתות, מה לאכול ותעזור לנו בתחומים נוספים שקשה לנו להתמודד מולם לבד.
    "שלום גברתי, אני רואה בשאלון שאת רווקה, אויי נהדר, אני מצרפת לך אל השולחן דייט חמוד, שנראה שממש מתאים לאופי שלך, הנה הוא יושב פה ליד, תכירי, זה שרגא. בבדיקה נוספת בשאלון אני רואה שיש לך כולסטרול גבוה, אז, נחוץ לך מאמן כושר אישי. כשתצאי מהמסעדה יחכה לך מאמן כושר נפלא שיריץ אותך שעתיים מסביב למסעדה. בנוסף, אני רואה בשאלון האישי שקצת קשה לך "לקחת אחריות" על עצמך בנושא התואר השני. אז החלטתי לרשום אותך ללימודים בעצמי, והנה, באוקטובר הקרוב את מתחילה ללמוד. בגלל שאני יודעת שאת לא יודעת להחליט לבד, אני מחליטה בשבילך הכל, אני "מלצרית מהשמיים"".
    יש לי הצעה יותר טובה, בית כלא, בית כלא בו את כלואה ומאכילים אותך 24 שעות במה ש"טוב לך" ואז תהיי רזה אבל כלואה ורחוקה מחופש פיזי ונפשי כאחד.
    כמובן שהקצנתי את הנושא, אך רק כדי להמחיש את האבסורד בבקשה שלך.
    את רוצה שמישהו אחר ייקח עליך אחריות בתחום שבו את "לא יכולה לבד". אז, אין "פתרונות קסם" בשום נושא. בנוסף, אנחנו הרי לא באמת פותרים את ה"בעיה", הרי תוכלי לחזור הביתה ולרוקן את המקרר עד שעות הבוקר הקטנות, כי שם אין דיקטטור שיושב לך על הראש ואומר לך מה מתאים לך ומה לא.

    בברכת: "יש לך גוף נפלא"!

    יעל

    השבמחק
  8. יש אנשים שמפריע להם שהם רזים; יש אנשים שמפריע להם שהם שמנים; יש אנשים שמפריע להם שהם לא מחוטבים; ויש אנשים שממש לא; ויש אנשים שרוצים לרזות כדי שיאהבו אותם ויקבלו אותם....לכולם יש מקום ולגיטימציה. נכון, ההקשר בין מבנה גוף לערך האדם הוא עוול וחלם, ובכל זאת זו מציאות חברתית שצריך לתת מקום לכוח הההשפעה שלה לפני שנוכל להרפות ממנה.

    אני אישית מרגיש הרבה יותר נינוח עם הגוף שלי כאשר אני מחוטב מאשר שאני לא. ככה אני, זה לא קשור לערך שלי כאדם אבל זה משפיע על הביטחון שלי מול המין השני ובכלל. בנוסף, לעיניים שלי, ככה אני יותר אסתטי.
    אני מסכים בקשר לדיכוי, אבל תזהרו לא ללכת לקיצוניות השנייה, זו שזה לא הגיוני שמפריע לאדם מבנה גופו מסיבות אישיות או חברתיות ויש לו או לה רצון בשינוי.

    בנוגע למלצרית....וואי וואי, הייתי חוטף עליה עצבים. no tip for you!

    השבמחק
  9. תוך כדי אכילת פרנץ' טוסט ספוג חמאה הייתי מוטרד
    מתי החוק ייכנס לתוקף...

    אישית אני חושב שהממשלה צריכה להיכנס גם לנושא של הגבלת
    הצריכה של נייר טואלט. יש אנשים שצורכים כמויות לא מבוטלות
    של נייר טואלט (לא אזכיר שמות) וידוע שזה לא "סביבתי".


    השבמחק
  10. הפוסט הזה הוא באמת המשך ישיר לקו ה-אל תתערבו לי בחיים, מינימום חקיקה
    והמדינה היא לא הפטרון.
    לצערי, ממש כמו בדוגמת הסיגריות כפי שציינה שרה, המדינה אכן נושאת באופן מסויים בהשלכות של בעיות רפואיות מנזקי עישון או השמנה וממנת חלק מהטיפול או נושאת בחלק מההפסדים למשק (פחות בקיאה באיזה אופן בדיוק היא ניזוקה אבל עובדתית היא כן) מכיוון שכך מרשה לעצמה להתערב.
    אני סולדת מההתערבות הזאת ממש כמוך.
    אגב לדעתי לא רלוונטי אם יש נזקי השמנה או לא (וזה לא מופרך שיש נזקי בריאות מהשמנה) לנקודה שלך.
    גם אם כן, ונזקי עישון למשל הם לא במחלוקת - עדיין ההתערבות של המדינה לא במקומה. אולי אתה זוכר את התנגדותי לאסור על עישון בפאבים.
    אכן אדם אחראי על עצמו, והמדינה יכולה לגונן רק במרחבים ציבוריים שאתה נאלץ לשהות בהם. אפילו אם המדינה נושאת בהפסדים מנזקי עישון והשמנה היא תישא גם בהפסד אם תקפוץ קפיצת בנג'י לא מוצלחת. אם יש מערכת בריאות ציבורית אל לה לפשפש במעשייך על מנת לממן את הטיפול הרפואי לו אתה נזקק - כעיקרון.

    ליעל - את יפה. והייתי רושמת כאן עוד דברים אבל בגלל הפומביות אשמור אותם לעצמי. וכל השאר - בלבול מוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. מאיה,

      המדינה מרשה לעצמה להתערב כי היא "משלמת את החשבון" עבור חטאינו מעשינו הקלוקלים. הדבר דומה לתקופה שהיינו ילדים והורינו היו אומרים לנו "כל עוד אתה חי תחת קורת הגג הזו תשמע בקולנו". מסקנה - מדיניות הרווחה המתרחבת מסוכנת לחירויות האדם והאזרח. עם זאת, זה לא משהו שהייתי מצפה מגאוני המחאה החברתית להבין.

      מחק
  11. הנה דוגמא יפה לנושא המדובר כאן

    http://video.news8000.com/watch.php?id=36335
    תעתיקו לגוגל ותקשיבו לאישה האמיצה הזו, שווה את המאמץ.

    השבמחק
    תשובות
    1. שרה,

      צפיתי בסרטון. האשה הגיבה בטיפשות וברגשנות-יתר. כותב האימייל אליה ניסח את דבריו בנימוס (יחסית), ודבריו אינם משהו שמישל אובמה (כמובילת דעת הקהל ב"מלחמה בהשמנה") בכבודה ובעצמה עצמה לא הייתה חותמת עליהם. למעשה דבריו משקפים את דעת הקהל הכללית ההולכת ומחריפה כנגד "ההשמנה" וההשלכותיה הקשות כביכול על הכלכלה, מערכת הבריאות והמוסר האמריקאי. דבריו הם תוצאה של 'מדינת הרווחה' ההולכת ונרקמת בארה"ב בה למדינה יש את הזכות (כי היא משלמת את החשבונות) לומר לך איך לחיות את חייך, כולל מה וכמה לאכול ואיך צריך להיראות.

      לא הייתה למנחה שום הצדקה לכנות את כותב האימייל (שמבטא באופן כנה את תחושות הציבור) "בריון". אל תהרגי את השליח, מותק. תפני את החיצים כלפי עלוקות ה"צדק החברתי" ומדינת הרווחה שהשתלטו על מה שהיתה פעם 'ארצם של בני החורין'.
      מחק

      מחק
  12. אני מסכימה עם אמיר שלקרוא לבחור הזה "בריון" זה מוגזם ואלים. אין טעם לענות באלימות ובקריאות גנאי לאדם שלא מסכים עם דרך החיים שלי. אדם זה באמת מייצג דעת קהל של רוב העולם המערבי שמקדש את הרזון. הרזון הפך ל"מזבח הזהב" של המאה ה- 21. לצערי אין מספיק (אם בכלל) אנשי ציבור מכל סוג שהוא אשר יוצאים כנגד התופעה הזו. מישל אובמה אכן מריצה קמפיין בעייתי שאת ההשלכות שלו נראה שהיא לא ממש מבינה.
    הקריינית השמנה והמקסימה אמרה בסוף המונולוג משהו מאד חשוב: תחנכו את הילדים שלכם! אני חושבת שהמסר הזה הוא החשוב ביותר כי המסר שלשמנים אין "זכות קיום" בצורתם הנוכחית עובר מאם לבת ומאב לבן כבר דורות.
    "נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" טוענת כי האמונה הרווחת שמושג היופי הוא תכונה אובייקטיבית ואוניברסלית יוצרת סולם עדיפויות המבחין בין נשים לגברים. לפיו האישה מזוהה בראש ובראשונה עם תכונותיה הגופניות, וניתן לקבוע עד כמה גופה מתאים לאידאל היופי הרווח. בעידן זה שבו התכתיבים החברתיים מאדירים יופי ורזון, האם, שהיא הסוכנת החברתית המשמעותית ביותר של הבת, מקבלת על עצמה את התפקיד להעביר את הנורמות החברתיות, שכן היא חשה אחריות להתאמה של הבת לנורמות הללו. היא עושה זאת ע"י מסרים סמויים וגלויים הנוגעים לנשיות, לגוף וליופי.....כדי שבתה תתאים לציווי התרבותי ותיכנע לו" (מתוך: "מחוברות" - אריאלה פרידמן).
    כמובן, שסוציאליזציה זו אינה מתקיימת רק בעולמן של אמהות ובנות, אלא גם בין אבות ובנים ואבות ובנות. בשיח בין הורים לילדיהם הגוף הופך להיות מוקד השיח ובמקום שאלה יחנכו את ילדיהם לאהבה עצמית, קבלה עצמית, העצמה ומחשבה חופשית ואינדיבידואלית אשר חופשיה מציוויים חברתיים לא נאורים, הם מחנכים את ילדיהם כי על מנת "להצליח" בחברה יש להסכים לתנאי "הקבלה" הנוקשים ולפעול על פיהם ללא עוררין.

    ולסיום - אתמול בפארק, באמצע אימון כושר, פנה אליי מאמן כושר אחר אשר אימן בחור שמן. הוא שאל אותי אם אני רווקה ואם אסכים לצאת עם הבחור הזה (כי ברור שרק בחורה שמנה תסכים לצאת עם בחור שמן). אמרתי לו שאני לא פנויה, והוא המשיך ואמר: " טוב, אני יוריד לו במשקל ואז הוא ימצא אהבה". זה מסר קשה מאד שכולם נותנים לו יד - אם תהיה רזה תמצא אהבה. גם כשאני לא מצאתי אהבה זמן רב, זה המסר שקיבלתי. תרזי, ואז בטוח תמצאי. הגיע הזמן לעצור את המסר הכל כך נוראי הזה ולחנך את הדורות הבאים לאהבת האדם באשר הוא, ללא קשר לצורתו החיצונית, לצבע שלו, למוצא שלו, לנטייתו המינית, לדת שלו, למקצוע שלו, לכמות הכסף שיש לו בבנק, לדעות הפוליטיות שלו, לנכות שלו או לכל דבר אחר.

    יאללה... שבת נפלאה,

    יעל

    השבמחק

תגובות