יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

עולם המחר



אינני נוהג לחזור לנושאים שכבר נדונו בהרחבה בעבר בבלוג זה, אבל לאור טור הטלוויזיה המרושע ונוטף השנאה של אסף וייס בידיעות אחרונות (29.11.12) פשוט אין ברירה.

הטור המדובר דן בסדרה הדוקומנטרית "משקל האומה", אשר משודרת ב"יס דוקו". לא צפיתי בסדרה, אך ניתן להבין כי היא עוסקת במשבר השמנת-היתר שתוקף את ארה"ב, בעיקר בקרב שכבת הגיל הרך. המבקר וייס צפה בסדרה והזדעזע. מצבם הנואש של השמנמנים האמריקאיים הצעירים נגע ללבו כל כך עד שהוא פשוט לא הפסיק ללעוג, לעלוב, ולהריץ דאחקות על חשבונם:

"אמש נראו על המסך הרבה ילדים. וילדים, כידוע, תמיד גונבים את ההצגה. אבל אלו ספציפית גנבו, ככל הנראה את מכונת המילקשייק של מקדונלד'ס"

צחוקים, אה? זו רק ההתחלה. הסטנדאפיסט החובב ממשיך במרץ:

"היו שם טינאייג'רים הלומי פחמימות שמכנסי באגי נראים עליהם כמו סקיני ג'ינס. ילדות קטנות שביום שבו נפרדו מהעגלות הן הפכו בעצמן להיראות כמו אחת כזו. בנים בגיל 7 שמראה גופם מבהיר כי דרושה פה פגישה דחופה עם דיאטנית, ולפני כן גם עם מישהי ממחלקת הלבשה תחתונה בקיי-מארט, כדי שתתאים להם איזושהי חזייה"

מה נגיד ומה נאמר - רואים שמדובר באדם שאכפת לו מהזולת. אבל אל תחשבו שרק מצבם של אמריקאים צעירים ושמנים חורה לוייס, גם השמנתם של ילדי ישראל מדירה שינה מעיניו:

"...גם ילדי ישראל צועדים במרץ לכיוון הזה, לממדים האלה. אני רואה אותם לפעמים שטים אחר הצהריים בירקון על סירות. מחזה שנראה כמו מגשי סופגניות צפים. בנות שמדברות ב'מתאים לי' וקונות מלתחה ב'מתאים לי'. בנים שהפעילות הגופנית המאומצת ביותר שלהם מצטמצמת לכדי הפעלת שרירי האגודלים"

אבל אסף וייס הוא הומניסט שטובת אחיו בארץ ובתפוצות היא נר לרגליו. הוא בסך הכל כואב את "דור הילדים האמריקאי שחייהם עלולים להיות קצרים משל הוריהם...צעירים הסובלים מעודף כולסטרול, לחץ דם גבוה, בעיות בכבד ועוד צרות שנראות כמו התיק הרפואי של סבא שלהם". אסף וייס מודאג ומוטרד ועל כן הוא עולב, לועג ורומס את כבודם של אחרים למען הנעלה שבמטרות – בשם האהבה.

וייס מוסיף ומוחה על התעלמותם לכאורה של נבחרינו מבעיה דחופה זו (כדאי לו אולי להתעדכן בשלל הצעות החוק שכבר הוגשו בנושא - למרבה הצער; ראו בפוסט קודם שפורסם בבלוג זה) וקורא להם להפשיל שרוולים ולטפל בנושא בדחיפות:

"הבחירות בפתח, וכשהם לא מדברים על ביטחון ואיום איראני, מואילים בטובם המועמדים לפטפט קצת על כלכלה. אבל מה לגבי תפקידם המרכזי כאחראים לבריאותינו ולשיפור חיינו?"

ככה זה – בעולם שבו אין כבוד לפרטיות, ל"אישי", ולאוטונומיה של האדם על גופו ונפשו, לא יהססו גם לשלוח ידיים גסות לצלחתם של אחרים ואף לפשפש בשומניהם. בעולם שבו אין מקום ל-"אני", "עצמי" ו"אנוכי" אלא רק ל-"אנחנו" (עיין ערך שלי יחימוביץ') המשקל שלך הוא העניין של כ-ו-ל-ם.


ברוכים הבאים לחזון הצדק החברתי. ברוכים הבאים לעולם המחר.

10 תגובות:

  1. אמיר
    מסכים עם מאמרך . אין ספק שבעידן שאנו חיים גם שכבת האינטימיות הדקה העוטפת אותנו נפרמת בגסות
    ומשאירה את האדם חשוף לעין כל ולהתמודדות לא פשוטה ולא מוכרת . כמובן שהתקשורת הבין אישית שהפכה להיות נגישה ומהירה כ מו הפייסבוק האינטרנט הטוויטר ועוד ועוד הוסיפו למצב שכולם שותפים עם כולם וחייבים להדגיש שלא רק השלילה אלא גם הרבה מהחיוב יש במציאות הזאת . לא הבנתי רק מדוע שרבבתה את שלי יחימוביץ לנושא זה שהיא כידוע לך מהנשים שמסמלות את השויון הצדק וזכויות האדם.
    איתמר

    השבמחק
    תשובות
    1. 1. לא ברור לי מהו "החיוב" שנובע מהמציאות הזו שאתה מתאר. אני, אגב, לא חושב יש להפנות אצבע מאשימה לאינטרנט, פייסבוק, טוויטר וכו'. לא הם האחראים לאבדן הפרטיות והאוטונומיה של האדם.

      2. לגבי שלי יחימוביץ' - המשפט האחרון בפוסט שלי לקוח באופן חופשי מתוך נאום שלה שבו היא הצהירה: "תם עידן 'אני, אנוכי ועצמי' והחל עידן ה'אנחנו'". הכוונה היא כמובן לתחילת עידן "מדינת הרווחה", ולמדינת רווחה שבה המדינה פורשת חסות על היחיד מהעריסה ועד הקבר יש מחיר, מחיר כבד. אם המדינה אחראית על רווחתך, היא אחראית על גורלך - ויש לה את כל הזכות לומר לך מה וכמה לאכול, כמה לעשן, ואיך לקיים יחסי מין.

      מחק
  2. אמיר, רוצה לברר, "ליברטריאניזם היא פילוסופיה פוליטית הגורסת כי לאדם זכות קניין בגופו וברכושו והוא חופשי לעשות באלו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך. " האים לדעתך אותו כתב וייס פגע בזכות הקניין של קוראיו על גופם? הרי הוא רק מביע את דעתו, בדיוק באותה מידה של חופש בה האדם השמן נוהג בגופו. על מה ההתרעמות? זכותו של האדם לטיפשותו ולבורותו, לחוסר רגישותו ולטימטומו כל עוד הוא אינו פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך. :-).... שבוע טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. 1. כמובן שלא שללתי את זכותו של אסף וייס הדוחה לפרסם את הבליו המרושעים, ולא ברור לי איך אפשר להסיק כך מדבריי.

      2. ההשלכות המעשיות של גישת "הגוף שלך הוא גם ענייני" מסוכנות לחירות האזרח. את מוזמנת לעיין בפוסט "להיות שמנמן חופשי בארצנו" כדי להתוודע להצעות חוק אשר נגזרו באופן ישיר מגישה זו.

      מחק
  3. אמיר
    לכל מי שצפה אתמול בדייט בחשיכה, קיבל את תשובה הולמת.
    גם שמנה גם יפה וגם בעלת ביטחון עצמי. נכון שיש לטפל בזה בגיל הילדות, אבל לא תמיד ניתן ותלוי איזה מחיר משלמים על זה.
    מי אמר שרזה זה יפה? כמי שנלחם שנים במשקל היום אני לא מבין למה עשיתי לעצמי את זה. אני אוהב לאכול, אוהב אוכל טוב, ולמדתי שזה מה יש. עדיף ליהנות ממה שיש ולא לסבול ממה שאין.

    ש"י

    השבמחק
  4. אמיר,

    ראשית, כרגיל, אני אוהבת מאד את הרגישות שלך לכל אדם באשר הוא!

    שנית, הכתבה הזו מאד עצובה, אך לצערי היא משקפת את הלך הרוח בארץ ובעולם כולו. אנשים "דואגים" לילדים השמנים, והכל תחת התירוץ הנלוז של "זה למען הבריאות שלהם".
    האם עצרתם פעם וחשבתם על הבריאות הנפשית של אותם ילדים שאתם צוחקים עליהם ובין השורות טוענים כי אין להם זכות קיום כאנשים שמנים? האם תהיתם מה זה עושה לאותם הילדים? איזה אנשים הם גדלים להיות?
    אני מוכנה לחתום כאן ועכשיו שאותו ילד שמן שתרדו עליו, תבזו אותו ותצחקו על חשבונו ירד במשקל לשביעות רצונכם אך בסופו של דבר יגדל להיות אדם שלא אוהב את עצמו. למה? כי כל גרם שהוא יעלה, כל סופגנייה שהוא יכניס לפה ישר יעלו במוחו קולות של צחוק וביזוי וזה ירדוף אותו למשך לכל חייו. ומה יקרה אם הוא חס וחלילה, חס ושלום, יעלה שני קילו ממשקלו "הראוי"? הוא יהיה ילד אומלל כי יחשוב שכל קילו שהוא יעלה יוריד את זכויותיו כאיש אהוב בעולם הזה.

    אסיים עם סיפור: לפני יומיים הייתי במסיבת יום הולדת בפארק, ראיתי ילד בן 9 שמחפש סוכרזית. שאלתי אותו למה הוא מחפש סוכרזית? והוא ענה לי: "אני שמן!". יש לציין כי הילד רזה מאד! אבל נראה כי חי בפחד שאם יהיה שמן החברה תדחה אותו ואולי אף הוריו לא יקבלו אותו. מה שהיה יותר עצוב זה שאביו עמד מנגד ולא הגיב לדבריו. כמובן שאמרתי לילד שהוא יפה ממש כמו שהוא, אך לצערי זה נפל על אוזניים ערלות.

    הורים, עיתונאים ובכלל, אנא אהבו את ילדכם ללא כל תנאי ותשאלו את עצמכם על מי אתם חושבים כאשר אתם מעירים להם על כך שהם שמנים, האם אתם באמת חושבים על טובתם או שמא על טובתכם?

    יעל

    השבמחק
  5. השורה שלך 'בעולם שבו אין מקום ל-"אני", "עצמי" ו"אנוכי" אלא רק ל-"אנחנו" (עיין ערך שלי יחימוביץ') המשקל שלך הוא העניין של כ-ו-ל-ם' הזכירה לי שוב את הסיבה שהיגרתי לארה"ב לפני יותר משלשים שנה. לא עשיתי זאת מסיבות כלכליות אלא מעודף של "אנחנו" ולא מספיק "אני".

    השבמחק
  6. פרדי היקר, מישל אובמה אשת הנשיא פצחה בקמפיין נגד השמנת יתר אז לא ברור לי מה זה משנה שירדת לארה"ב או נשארת לגור בישראל. אני גם לא מבינה מדוע מחבר הפוסט מתרעם כל כך על התכנית. זוהי תכנית מעולה שמעלה את הנושא הבעייתי לדיון ומראה את החסרונות הבריאותיים של השמנת יתר!! לא סתם קצת מעל המשקל הרצוי, אלא השמנת יתר באופן ספציפי. זוהי בעיה בריאותית חמורה במיוחד בקרב ילדים. אין כל קשר לחופש הפרט פה בכלל. יש פה דאגה חברתית ואם אתה לא רוצה להחיות במסגרת של חברה, שדואגת לך לעיתים, אז אתה יכול לעבור לאי בודד ולהיות חופשי, מאושר ובודד. כך או כך, זוהי אחת מהסדרות לצפיה המרתקות והמאלפות בטלוויזיה, לשם שינוי...

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום שרון, אני מניח שפרדי עבר להתגורר בנכר כשארה"ב עוד היתה ראויה לתואר "מדינתם של בני החורין". כיום ממשלת ארה"ב באמת הפכה להיות בייביסיטר לאומי שתוחב את אפו לחייו האישיים של האזרח. צר לי על כך.

      בנוגע להצעתך בדבר מעבר לאי בודד - בעיקרון אני אוהב אנשים ונהנה מחברתם, כאשר הדבר נעשה מרצון חופשי של כל הצדדים כמובן. עם זאת, לאור קריאת תגובתך ממנה משתמעת השקפת עולמך הרעיון לא נשמע לי כל כך נורא.
      מחק

      מחק
  7. כדי לגלות לחץ דם גבוהה מומלץ להשתמש עם מד לחץ דם

    השבמחק

תגובות