"לתרום בחזרה לחברה" היא אחת הדרישות הלא-הוגנות ביותר בעולם

מאת: ירון ברוק ודון ווטקינס

"לתרום בחזרה לחברה" - זה המסר ששולחת החברה לאנשי עסקים מצליחים. ייסדתם תאגיד? עשיתם הון? יפה מאוד. הגיע הזמן שתשתמשו בכספכם כדי לתרום בחזרה לחברה.

מסתבר שיצירת רמת החיים ותוחלת החיים הגבוהות בעידן המודרני אינם נחשבים דיים.

חישבו על ההיסטוריה של אמריקה והפיכתה לכלכלה המובילה בעולם בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה הקודמת. כמעט כל צעד קטן קדימה, ובוודאי כל זינוק ענק, לא היו תוצר של פילנתרופיה אלא של שאיפה להפקת רווחים.

זה התחיל בחיפוש אחר מקורות אנרגיה, דהיינו במנוע הקיטור של ג'יימס ואט. ההמצאה הזאת, שנוצרה והוצגה לשוק לשם הפקת רווחים, שינתה את פני העולם. כפי שמציין ההיסטוריון ג'ון סטיל גורדון, "עד להופעת מנוע הקיטור, יכלו רק בני-אדם, חיות משק, טחנות מים ורוח לסייע במלאכה." אבל המצאתו של "מנוע הקיטור הפכה מלאכות קשות ומפרכות (ועל כן גם יקרות) לעבודות פשוטות וקלות (ועל כן גם זולות). ומלאכות רבות שהיו בלתי-אפשריות הפכו לפתע לברות השגה".

אחד השימושים העיקריים של מקור האנרגיה החדש היה בתחום התחבורה. יזמים החלו לבנות ספינות מהירות יותר, שקיצצו בעלויות ההובלה ושפתחו בפני ארה"ב שווקים חדשים ובכך הזניקו את קצב הצמיחה שלה. השפעתו של מקור האנרגיה החדש התעצמה פי כמה בזכות קטר הפחם והנחתן של מסילות הרכבת (גם הפעם, בזכות יזמים כמו ג'ורג' סטיבנסון, שפעלו לשם הרווח) - ובסופו של דבר גם בזכות הנפט והמצאת המכוניות, המשאיות והמטוסים.

התחבורה המהירה והזולה, ומהפכת האנרגיה שהזינה אותה, הפכו לעמוד השדרה של המהפכה התעשייתית באמריקה.

עד מהרה, הצטרפו יזמים נוספים שבנו אימפריות על היסודות הללו, באלף דרכים שונות. ג'ון ד. רוקפלר, לדוגמה, חולל מהפכה כשזיקק נפט גולמי לקרוסין, ואפשר לאמריקנים להאיר את בתיהם בלילות בזול ובבטחה. יזמים-ממציאים כמו סמואל מורס ואלכסנדר גרהם בל המציאו אמצעי תקשורת חדשים, שעודדו עוד יותר את המסחר והשפיעו על רמת החיים לאין שיעור. בה בעת, המציא ויליס קרייר גם את המזגן של ימינו, ושחרר את האנושות מהחום המעיק.

אבל חשוב מזה, באותה תקופה פתרו אנשים שפעלו למטרות רווח גם את בעיית הרעב. ג'ון דיר חולל נפלאות בשיפור הציוד החקלאי. סיירוס מקורמיק לקח את החקלאות צעד נוסף קדימה כשהמציא את המקצרה המכאנית. לדברי גורדון, "בזכות המקצרה של מקורמיק, יכול היה חקלאי יחיד לקצור 30 דונמים ויותר ביום אחד, והמערב התיכון של אמריקה הפך לאסם התבואה של העולם."

לא ניתן להפריז בחשיבותן של המצאות אלה. אנשי עסקים שפעלו למטרות רווח תיעשו את אמריקה, ותוך כדי כך הגדילו את ההכנסה הממוצעת לנפש, הגדילו את רמת החיים הממוצעת, צמצמו את שעות העבודה השבועיות, העלו את תוחלת החיים הממוצעת מ-38 שנה ב-1850 ל-66 שנה כעבור מאה שנים, ובאופן כללי הפכו את החיים לנעימים ובטוחים יותר.

אך כל זאת עדיין ממעיט מתרומתם של אנשי העסקים. הנדבנות היטיבה מאוד עם החברה. בזכותה נבנו בתי-ספר וספריות ובתי-חולים. בזכותה הונגשו יצירות מופת לקהל הרחב, ונשמרים אוצרות אמנות והיסטוריה גם לדורות הבאים. אבל רוב הנדבנות התאפשרה בזכות אנשי עסקים ופעלם למטרות רווח.

מה שהופך את הישגיהם של אנשי עסקים אלו למדהים אף יותר ובו טמונה גדולתם: הם לא גבו קורבנות מאף אחד או למען אף אחד. בניגוד לדעה הרווחת לעיתים קרובות - ולמשתמע מעצם הרעיון שהם חייבים "לתרום בחזרה" - העושר של יוצרי העושר הגדולים בהיסטוריה לא נוצר באמצעות "לקיחה" אלא באמצעות מסחר. בעלי העסקים באמריקה לא התעשרו על חשבונם של לקוחותיהם או של עובדיהם. הם הרוויחו את הונם בכך שהעלו את רמת חייהם של שותפיהם למסחר. רוקפלר, לדוגמה, הפך לאיש העשיר ביותר בהיסטוריה, אבל הונו מחוויר בהשוואה לתועלות שהעניקו לכולנו הישגיו. מוצרי הנפט הזולים והבטוחים שייצר - ושיטות השיווק החדשניות שפיתח לשם כך - הזניקו את איכות חייהם של האמריקנים בכמה וכמה סדרי גודל.

להצביע על אנשי העסקים שמשפרים את חיינו, ולתבוע מהם "לתת חזרה לחברה" הוא אי-צדק משווע. הם לא לקחו מאיתנו דבר מלכתחילה. נהפוך הוא, בזכותם חיינו הפכו טובים יותר, בשיעור שאין כדוגמתו לאורך ההיסטוריה.

כשבני-אדם פועלים בנחישות כדי לשפר את חייהם במסגרת קפיטליזם, התוצאה היא הצלחה, שגשוג וקדמה.

המסתורין היחיד הוא מדוע זוכים אנשי העסקים לכה מעט כבוד עבור הישגיהם המופלאים - ואף לא לקמצוץ של אשראי מוסרי.

המאמר פורסם במקור בכתב העת Forbes והוא תורגם ומפורסם בעברית באישור הכותבים. תודה לבועז ארד על העריכה.