קול ששון וקול שמחה, קול כלה וקול כלה.
נישואים חד-מיניים עדיין לא מוכרים רשמית במדינת היהודים, אבל פסיקות הומאניות
ונאורות מטעם בית המשפט בנוגע למעדיפים את בני מינם לא חסרות, ברוך השם.
תקציר האירועים:
לפני יומיים כתבה ב-Ynet בישרה כי "זוג לסביות שביקשו לחגוג את
נישואיהן באולם אירועים וסורבו עקב נטייתן המינית, יזכו לפיצוי" של 60 אלף
שקלים. בנות הזוג הסימפטיות נישאו זו לזו בנישואים אזרחים באנגליה וחפצו לערוך
מסיבת חתונה בארץ למשפחותיהן וחבריהן. לאחר שנודע לבעלי אולם האירועים, נוצרים
חברי כת 'היהודים המשיחיים', כי מדובר בחתונה של לסביות הם סירבו לערוך את האירוע
במקום וביטלו את ההזמנה. בנות הזוג – טל ויעל – חשו מושפלות והגישו תביעה נגד בעלי
האולם בגין אפליה וביזוי מחמת נטייה מינית. בעלי האולם מצדם טענו כי אמונתם הדתית
גורסת היא הומוסקסואליות היא "תועבה", וכי יש לאפשר להם ליהנות מחופש
הדת והאמונה.
כבוד השופטת פיינשטיין פסקה כאמור לטובת
התובעות וציינה "ראוי כי ידע כל אדם המקים עסק בישראל, כי עליו לתת
שירותים לכול וזאת ללא אפליה מחמת כל הטעמים המנויים בחוק ובתוכם גם נטייה
מינית", וכי "שעה שהנתבע פתח שעריו לכל, אין הוא יכול לנסות ולסוגרם
בפני מי שלטעמו אינו עומד בפרשנות שהוא מייחס לתנ"ך או לברית החדשה, תוך
פגיעה בכבודו וברגשותיו".
עכשיו בואו נדמיין מצב הפוך: טל ויעל הן
בעלות אולם האירועים, וכת "היהודים המשיחיים" פונה אליהן בבקשה לקיים
במקום כנס שכותרתו "נישואים הומוסקסואליים: סדום ועמורה בחסות המדינה".
מה תהיינה תגובתן של טל ויעל? האם הן תכבדנה בשם
הסובלנות את עמדות מארגני הכנס ותאפשרנה את קיום המפגש באולמן? או שמא הן תאמרנה
למארגנים "נושא הכנס ודעותיכם ההלכתיות אינם עומדים בקנה אחד עם אורח חיינו.
למעשה, אנחנו חושבות שאתם הומופובים חשוכים ואין לנו שוב כוונה לתת במה למה שאנו
סבורות מבזה את קהילת הלהט"ב בכלל ואותנו בפרט".
אני מניח שהתגובה של טל ויעל תהיינה
קרובה מאוד לאפשרות השנייה. ובצדק. ואז פוסט זה, שהיה נכתב עם אותה כותרת, היה
מוקדש לזכותן שלא לקיים באולם אירוע אשר הן סבורות (שוב, בצדק) שמביע בוז ודחייה כלפי
אורחות חייהן.
ותגובתה של כבוד השופטת פיינשטיין במידה
וה"יהודים המשיחיים" היו תובעים את בנות הזוג בטענה של אפליה? האם
קביעתה כי "ידע כל אדם המקים עסק בישראל, כי עליו לתת שירותים לכול"
הייתה עומדת בעינה? אני מקווה ומניח שלא. ואם כן – קהילת הלהט"ב בתמיכת
הציבור הנאור בארץ היו עולים על בריקדות במחאה על הפסיקה השערורייתית. אבל מדוע?
כיצד ניתן להעניק זכויות לקהילתך אבל למנוע את בדיוק אותן הזכויות מאויביך?
במקרים רבים הוכיחה הקהילה
הלהט"בית בעולם כי היא מעוניינת בחירות להפלות אפילו למען מטרות הרבה פחות
חשובות. למשל, בסיאטל קבוצת softball של
חברים הומואים נתבעה משום שהגבילה את מספר השחקנים הסטרייטים שמשחקים בשירותיה.
בבית המשפט ביקשה הקבוצה להפגין סובלנות לרקע ולמטרות הקבוצה, שביניהן שמירה על
זהות ואורח חיים הומוסקסואלי. אז מה –
tolerance for me but not for thee? דרישה לסובלנות חייבת להיות דו-סטרית – הזכות לבחירת אורח חיים
שמורה גם לאנשים שדעותיהם משוקצות בעינינו, והאידיאולוגיה של "היהודים
המשיחיים" דוחה גם אותי (יש לציין שעמדת הכת בנוגע להומוסקסואליות לא שונה
במאומה מעמדתה של אף דת מרכזית אחרת, בניגוד לרוח הכתבה המתחסדת ב-Ynet).
שורש הבעיה במקרה זה, כמו בהרבה מקרים
אחרים, הוא השחיקה הגוברת של זכות הקניין בחברה. למרות היות אולם האירועים עסק
בבעלות פרטית, קבעה השופטת כי מדובר ב"עסק ציבורי" ולכן עליו להציע את
שירותיו לכל. למעשה, מדובר בבלבול מושגים מצער אשר חדר גם למערכת החוקים ולפסיקות בית
המשפט. אולם האירועים איננו "עסק ציבורי", אלא עסק פרטי המציע שירותים
לציבור או לחלקו. הוא אינו מהווה "public property" (כמו משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, גנים ציבוריים, בתי ספר ציבוריים,
אשר שייכים לכלל הציבור וממונים ממיסיו), אלא "private
property" המציע שירותי אירוח. מובן מאליו שאפליה על רק נטייה
מינית במוסדות ציבוריים הינה עוולה מוסרית חמורה מכל בחינה – רשויות המדינה
חייבים להעניק את שירותיהם לכלל האזרחים. אבל בעסקים פרטיים? הרי בחיינו הפרטיים
אנו מפלים כל הזמן – אנו מפלים בני/בנות זוג פוטנציאליים; אנו מפלים כאשר אנו
בוחרים חברים ומקורבים; ואנו מפלים כאשר אנו בוחרים קבוצות וארגונים להשתייך אליהם.
האם עסק פרט אינו שלוחה של חייו הפרטיים של בעל העסק?
מגמת המשפטיזציה אשר באה לידי ביטוי במקרה
זה אינה מבשרת טובות. חירות האדם לעצב את חייו כרצונו – בטח שבכותלי ביתו ועסקיו הפרטיים
– הינה ערך שיש לשמרו גם כאשר עמדותיו עושות לנו חשק למרוט את השערות (למי שעוד
נשארו). חוץ מזה – שיהיה במזל טוב לטל ויעל לרגל נישואיהן.
