תמיד ידעתי שקידמה ופיתוח יביאו עמם רק צרות וסבל.
קחו לדוגמה את הקניון הגדול בבאר שבע שעומד להיפתח בקרוב. נכון, הקניון יגביר את התחרותיות במסחר ויתרום לחיי הפנאי והנוחות של תושבי מטרופולין באר שבע, אבל, מצד שני, הוא עלול לגרום ל"נזק כלכלי עצום" עבור העסקים הקטנים בעיר! כך לפחות מדווח יניר יגנה ב"הארץ", תחת הכותרת "בעלי העסקים הקטנים בבאר שבע: הקניון החדש יחסל אותנו סופית". יגנה מספר כי "בעלי העסקים הקטנים בעיר ובעיקר אלו הפועלים בעיר העתיקה, טוענים כי מתחם (מסחר) חדש, הנוסף לחמישה שכבר קיימים בעיר, ימוטט את העסקים המקומיים". לא ברור, אגב, מדוע הקניון החדש או החנויות שיפעלו במסגרתו יהיו פחות "מקומיים" מהחנויות שפועלות בעיר העתיקה, אבל ידוע שקניונים הם מפלצות קפיטליסטיות חסרות לב וחנויות "מקומיות" הן נכס קהילתי שיש לשמר אותו על אפם וחמתם של הצרכנים החמדנים שמעיזים לדרוש ערך עבור כספם וזמנם.
הקניון בבאר שבע הוא כמובן רק סימפטום לרעה חולה חמורה ביותר. גם "המכולות השכונתיות" האהובות כל כך שבהן כל פועל היה יכול לקנות לילדו הרך שוקו ולחמנייה נמצאות בסכנת הכחדה בגלל הטייקונים האיומים שמכריחים אזרחים תמימים לפקוד את רשתות השיווק שלהם 7 ימים בשבוע. עוד לפני כשנה רועי צ'יקי ארד דיווח ה"הארץ" בחמלה על מאבקו של "איגוד המכולות והסופרמרקטים" נגד רשתות מזון הכופות תחרות "לא הוגנת" מכיוון שהן פתוחות בשבתות תוך הפרה בוטה של חוק שעות עבודה ומנוחה (לתומי חשבתי שצ'יקי אמור להיות סוג של אנרכיסט מגניב, אבל מסתבר שכשמדובר בחוקים הפוגעים בזכות הקניין הוא דווקא סבור שיש לשמור עליהם בקנאות). אבל אל תחשבו שמובילי המאבק באויביי העם כגון AM PM הם נגד הקידמה - זה אנחנו שלא מבינים קדמה אמיתית מהי. צ'יקי מצטט את רפרם חדד שמסביר למוגבלים שבינינו "בטעות נהוג לחשוב שמכולות לא מייצגות את הקידמה. השאלה היא מהי איכות חיים. האם איכות חיים היא להשיג חלב בשלוש בבוקר או לפרנס את השכנים?". בואו פשוט נסכם שאיכות חיים היא מה שאינטלקטואלים הומאניים כמוכם אומרים, צ'יקי וחדד.
גם בענף המסעדנות באילת המצב קשה. אהובה זייד, מנכ"ל העמותה לקידום המסעדות באילת, כתבה לפני כמה חודשים לראש העירייה כי מלונות המציעים ארוחות פוגעים קשות במסעדות ובבתי הקפה בעיר, וגרמו לסגירת עשרה מהם בשנה האחרונה. זייד מקוננת על שיטת "הכל כלול" של מלונות העיר שגורמת לכך כי "רוב הנופשים באילת לא סועדים או מבלים מחוץ לכותלי המלון". לעזאזל, חייבים לחלץ את הנופשים המסכנים ממלתעות המלונות הדורסניים! על כן העמותה מבקשת מראש העירייה שיפעל להחזרת השיטה לדגם "המוכר ברוב המדינות המתוקנות" – לינה וארוחת בוקר. בכתבה לא מפורטים צעדים קונקרטיים, אבל מוצע בזאת למסעדנים קשיי היום באילת לחבור לאחיהם הסובלים בעיר העתיקה בבאר שבע ובמכולות גוש דן ולטכס עצה יחדיו כיצד ניתן להחזיר את המסחר לשפיות שאנחנו כל כך כמהים אליה: בלי תחרותיות, בלי יצירתיות, בלי פיתוח. רק סטגנציה כללית חמימה ונעימה בחסות ממשלתית. בשם הנאורות כמובן.
אולי כדאי למנהיגי המאבק כנגד הקפיטליזם הדורסני לשאוב רעיונות גם מוסלי מאוץ' (Wesley Mouch), אחד מהדמויות הבולטות ברומן האפוקליפטי "מרד הנפילים" של איין ראנד, המשמש מעין "דיקטאטור כלכלי". בדומה לאחינו המוזכרים לעיל, מאוץ' כועס וזועם על הקידמה ועל חסידיה החצופים: "לעזאזל, הרעיון הוא שאנחנו נצליח להתקיים כפי שאנחנו עכשיו ואיפה שאנחנו עכשיו, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לזוז! ולכן אנחנו חייבים להישאר באותו מקום. אנחנו חייבים להישאר באותו מקום. אנחנו חייבים להכריח את המנוולים האלה להישאר באותו מקום!". כדי להשיג את המטרה הנעלה הזאת מאוץ' מוציא את צו 10-289 שאחד מסעיפיו מורה כי "שום מכשירים, המצאות, מוצרים או טובין מכל סוג שאינם מצויים בשוק כרגע , לא ייוצרו, יומצאו או יימכרו מיום מתן צו זה"... ג'יימס טגרט (אחד מה-crony capitalists בספר, אשר מבססים את הצלחתם על קשרים עם פוליטיקאים וניסיונות להצר את צעדי מתחריהם) משיב על כך "נו, למה לא? למה שהם ירוויחו, אם אנחנו לא? למה שהם יתנשאו עלינו? אם נגזר עלינו להתחסל, בואו נוודא שכולנו נתחסל ביחד. בואו נוודא שלא נשאיר להם שום סיכוי לשרוד!" .
ועל כך כבר נאמר "קפיטליסטים הם האויב הגדול ביותר של הקפיטליזם".